חיים שאל חלק א קה

שעברתי בלומדי משפטי צדקו אתיא זכירה כמה תשובות האחרונים אשר לא נשא את שמותם על שפתיו ואנן יד עניי אשתכח באחמתין דכתיבנ' בעניותין באיזה ענינים מאלו זעיר שם זעיר שם ותשלחנה פארות האידנ' לא נחתינן להכי רק אמינא דלענין דינא דעתי הקצרה מסכמת ומקיימת כהלכתיה וכטעמי צרו"ף יצרפ"ו בשב"ט תחכמוני והיו למאורות. וכן בדוד הוא נאמר כאשר העלה ה"ה בתשו' ראשונה דהמכיר' קיימת וזאת שנית תשובתו הרמתה דקנה יורש שמעון יפה דן יפה זיכה במתק ודשן עדיו ודבר גבורות. תזל כד"ל אמרתי אנא זעיר' מאנשי ירושלם עה"ק תוב"ב במתא שמאי. החיד"א ס"ט: סימן נה ביושב א"י שהניח אשתו בא"י והוכרח לצאת ח"ל ויבן לו בי"ת שני. מה משפטו ביום טוב שני: שאלה אחד חכם מיושבי ארץ ישראל ואגב דוחקא אשר יש בצע"ר לב"ן מה שאין במחי"ה פשט לו את הרגל לח"ל ופניו לו היו יחלו עשירי עם יטו אליו חסד. ויען לא זכה להבנו' מאשתו ראשונ' ויש לו רשות לישא אחרת אנה ה' לידו בת זוג נאה ונשאה ונפקד והמליטה זכר. ומפני סיבה מוכרח להתעכב איזה זמן בח"ל. מעתה יש להסתפק לענין ב' י"ט של גליות אי נימא דכיון דיש לו בית פתוח בא"י ואשתו שם לא יעשה כי אם י"ט ראשון דוקא כבני א"י וכאשר הוא הי' עושה טרם שנשא אשה שניה הלזו וככל אשר נהגו שלוחי א"י כידוע או"ד דכיון דהשת' הכא ביתו עמו חייב לעשות ב' י"ט כבני ח"ל יורנו המורה ושכמ"ה: תשובה כבר נודע מחלוקת האחרונים על אודות בחורי ישראל הבאים לזייאר"א על אדמת הקדש ודעתם לחזו' לח"ל אל עירם ואל שער מקומם אצל אביהם ואמם. אם יעשו בארץ ישראל י"ט שני של גליות או לא. כי הנה בשו"ת גנת ורדים א"ח כלל ד' סימן י"ב הנה באה תשוב' ב"ד הזמן שבעה"ק ירושלם תוב"ב בשנת הת"ס וחתימי עלה הרבנים מהר"א די בוטון ומהר"י הלוי ברוכים ומהר"י צרפתי ומהר"ם מלכי ומהרי"ך ומהר"י בר יוסף וגזרו אומר דאין הפרש בין בחור לזקן ומילת' פסיקת' היא דדעתו לחזו' לח"ל עושה ב' י"ט כבני ח"ל וגזרו גזרה דרב"ה נח"ש כרוך על הבחורים שיעשו י"ט שני ואם לא יאבה שמוע. בעל הבית יגרשהו וילך מביתו ואם לאו ב"ר נח"ש הוא. והרב המחבר מהר"א הלוי הסכים לחוש למה שאומרי' שנהגו להפך ולכן ינהגו ככל החומרות ע"ש באורך. ולפי מה שקדמה לנו ידיעה מזקני דורנו רבני ירושלם תו' במספר הדורות כל הרבנים האלו דחתימי בתשו' הנז' או רובם הם מילידי ח"ל ובאו לעת זקנתם לשכון כבוד בארץ ולא שמשו לרבנן קדושי דבארע' דישראל חלקם בחיים. ולרוב הצרות פליטה הנשארה מחכמי ורבני עה"ק ירושלם (ת"ו אבדורי אבדור נפוק לקריית"א קרית חוצו'. זאת היתה לבעלי תשוב"ה הנז' לכתוב מה שכתבו. האמנם אלו ידעו קשט אמרי אמת מנהג רבני גאוני אדמת הקדש דור דור וחכמיו משנים קדמוני' הוה נח רתחייהו כבשי לשטריהו ומבטלי דעתייהו. ופוק חזי דברי הרב מהר"ם חאגי"ז בשו"ת הלכות קטנו' ח"א סימן ד' (אשר בשנת הת"ס כבר היו כמה שנים שהי' בח"ל. וכבר נח נפשייהו דהרבנים גדולי הדור מהר"ם ן' חביב והרב פר"ח ושאר רבנן קדישי) העד העיד בנו שהרב הגדול מר זקנו הרב המג"ן והרבנים הגדולי' מהר"ש אלגאזי ומהר"א אמיגו ומהר"ש גארמיזאן ושאר רבנים היו מורים הלכה למעשה שבחור הנמצא בא"י ואינו תלוי בדעת אחרי' יעשה יום אחד לבד כבני א"י ושם הביא תשוב' הרב הגדול מהר"י בנימין הקודם לרבני' הגדולי' הנז' בזמן שהעיד שכך נהגו גאוני צפת וגם הרב המג"ן העיד שכך המנהג. ואלו בעלי תשוב' הנז' שבספר גנת ורדים הוה שמיע להו שתק"ו יחדיו והוו נקטי בשפולי גלימי גאוני ירושלים וצפת. והגם שמהר"י הלוי ברוכים כתב ששמש רבנים וכך הוא המנהג שהבחורי' יעשו י"ט שני לא צייתינן ליה במקום גדולי הדורות שהורו הפך והעידו שכך המנהג ואולי בדדמי קאמר. וכן נודע שמורינו הר' מהר"א יצחקי זלה"ה הנהיג כהוראת הגאוני' הקודמי' וכן היו מורים הלכה למעש' רבני הדורות שאחר מורינו הרב הנזכר (ואולי שבשנת הת"ס כשכתבו התשובה הנזכר שבספ' גנת ורדים לא נמצא בעיר מורנו הרב מהרא"י הנז'). וקצת יש להרגיש על הרב מהר"י עייאש ז"ל בס' מטה יהודה הנדפס מחדש שהביא תשוב' שבס' גנת ורדים הנז' ואשר גזרו אומר ונעלם ממנו דברי הרב מהר"ם חאגיז בשו"ת הלק"ט הנז' כי אחד הרואה חקיו ועדותיו לא יאבה שמוע לתשוב' הנז'. וראיתי להרב יד אהרן סי' תצ"ו שאחר שהביא דברי הלק"ט וגנת ורדים כתב מכם מורינו הרב זרע אברהם סימן י"ב דהרי הוא כבני א"י בחומריהון ובקוליהון ע"ש ואנכי הדל כעת לא חזינא בההוא סימנ' ענין הבחורי' ומ"ש שם בריש דף כ"ב הוא לנדון דידיה ע"ש. ומיהו נראה דהגם דבחור הנמצא בא"י יש לו לנהוג כבני א"י כאשר פשטה הוראה מגאוני רבני א"י מ"מ היינו דוקא בבחור מח"ל הנמצא בא"י והטעם כיון דעיקר מטרין י"ט ב' הוא מספיק' והאידנ' בקיאינן בקבוע' דירחא ובעיל' כל דהו דאם ימצא זיווג נאה יקבע עצמו בא"י אמרינן דיעשה כבני א"י וכמ"ש הרב המני"ח. אמנם בחור מא"י הנמצ' בח"ל אף שאינו תלוי בדעת אחרים כל שדעתו לחזו' ינהוג כבני א"י וכמו שנראה מתשו' הרדב"ז ח"א סימן רנ"ח ע"ש: ועתה נבא לנ"ד ונרא' דהגם דהאיש הזה הניח אשתו בא"י וכל כליו ומטלטליו כי שם ביתו הן עתה אשר נשא אשה שניה ותהר ותלד בן הגם שדעתו לחזו' ינהוג כבני ח"ל ויש ראיה ממ"ש הרב מהרי"ב ואינו בס' שלחן מלכים כ"י משם הגאון מהר"ר ישראל בנימין הביאו הרב מזבח אדמה סי' תס"ח וז"ל מתוך לשון הרב בית יוסף סימן תס"ח ברור אצלי שהבאי' מח"ל לא"י ודעתם להשתקע בא"י אפי' שנשותיהם בח"ל וצריכים לחזו' דרך עראי נוהגים כבני א"י ואפי' להקל אלא שאין נוהגים כן לפי דס"ל דכל זמן שבני ביתו בח"ל אפש' שיחזו' וישתקע בח"ל עכ"ל ולפום אסהדתי' דרב דהמנהג הוא דכל שבני ביתו בח"ל יעשה י"ט ב' אף אם הוא נמצא בא"י ודעתו הוא להשתקע ודאי ואל האשה אמר אף הי"א אמרת בשלמא מידי העלותה בית ה' א"כ נראה דהאי גברא אשר נשא ויבן לו בית ב' בח"ל וזכה ליבנו' אף שדעתו לחזור והא ביתא קמא בארעא קיימא. מ"מ כל זמן שהוא בח"ל עם אשתו הזאת השנית יעשה כבני ח"ל דאפשר דישתקע בח"ל מאחר דאשתו ובנו הכא קיימי. והגם דיש לדחות קצת נראה דהדין דין אמת לפי המנהג הנז' אשר דיבר בקדשו הרב מהר"י בנימין הנז' כמו שנא'. והגם שכתב הרדב"ז בח"א סימן ע"ג וז"ל ואם עקר דירתו משם ואשתו ובניו אעפ"י שדעתו לחזו' ולהתישב בא"י לא נקרא דעתו לחזו' כיון דנתישב במצרים דאלת"ה כלנו דעתנו לחזו' ולדור בא"י וכו' עכ"ל ומדכתב הרב דעקר דירתו וכו' ונתישב במצרים וכו' מוכח דבנ"ד דלא עקר דירתו כי יש לו בית דירה ואשתו ראשונ' שם וגם הוא לא נתישב בח"ל רק דעתו ליסע לא"י יעשה כבני א"י י"ל דזה שכתב הרדב"ז הוא מדינא אמנם לפי המנהג שכתב מהר"י בנימין שנהגו דכל זמן שבני ביתו בח"ל עושים כבני ח"ל דשמא יחזו' וישתקע בח"ל נראה דה"ה בנ"ד כמה דאמרן. ועוד יש לצרף לזה דכיון דאשתו שניה שהיא מח"ל עד שלא באת לארץ עושה ב' י"ט. ובן א"י הנמצא בח"ל ודעתו לחזו' שעושה כבני א"י אפי' בצנעא אסור בכל כמ"ש הרז"ה לפי שהוא מנהג גדול ופשט איסורו בכל הגולה כלה ואין לפרוץ גדר וכן העלו האחרונים ודלא כהרב ט"ז. ונמצא דלא נפקא מינה אלא לתפלה ולתפילין וכיון דאשתו עושה ב' י"ט והיא אתו עמו לא מצי להתפלל י"ח בצנעא ולהניח תפילין כי אשתו עמו בבית. ומאחר שכן מוטב לסמוך על סברא זו ויעשה גם הוא י"ט שני לגמרי עד אשר ילכו לשבת בארץ. ואחר זמן שמעתי שכן עלתה הסכמ' חכמי העיר אשר ת"ח זה שרוי בתוכם. ועוד שמעתי שאיזה מרבני דורנו ז"ל שהיו שלוחי' מא"י ושמעו שמתו נשיהם שהניחו בא"י ונשאו נשים מח"ל ודעתם לחזו' ועכ"ז כשנשאו אשה עשו י"ט ב' עד בואם לארץ. וכמדומה כי ראיתי תשובה לאחר קדוש על זה. ונראה כי גם בנ"ד שיש לו אשה וילדה לו בן כה יעשה שאשתו זו היא העיקרית ומה גם לדידן דמגרשין אשה בעל כרחה אינו רחוק שת"ח זה יגרש אשתו ראשונה על כרחה או ברצונה שאינה יכולה לעמוד היא והשניה כי צר"ה שמה ונמצא דאשה זו שילדה לו היא העיקרית ויעשו י"ט שני ימים עד שילכו לארץ כן נלע"ד וצור ישראל יצילנו משגיאות ויראנו מתורתו נפלאות כן יהי רצון. מכל לשון זה הוכ"ח תוכי"ח כי מ"ש במחב"ר בק"א סי' תצ"ו וז"ל בן א"י שירד לח"ל ודעתו לחזו' ושמע שמתה אשתו בא"י ורוצה לישא אשה בח"ל ולחזו' כתבתי בתשו' שכל זמן שלא נשא יעשה כא"י וכשישא כח"ל והסכים עמי א' מגדולי הדור עכ"ל בקצור כונתי שכל עיקר תשובתי דעד שלא נשא יעשה כבני א"י ומעשה שהי' כך הי' ונתוכחתי עם הרב המו' כמהר"ר אברהם ישראל ז"ל דהוה פשיטא לן דכשישא ינהוג כח"ל ולא הוצרכנו אלא לאיזה שנים שלא נשא ועל זה הוא שהבאתי ראיות וכתבתי והסכים עמי הרב הנז' ותשיבתי הלזו נשארה עם יתר תשובות וענינים לח"ב בס"ד. ועתה אחר שנדפס הקונט' הזה הגיע לידי ס' שלמי צבור להרב המפורסם עיר וקדיש מהר"י אלגאזי ז"ל ותוכו רצוף אהבה תוספת מרובה מרחמתין עזיזא הרב החסיד כמהר"א חיון נר"ו וראיתי בדף רל"ד שהביא מ"ש במחב"ר בק"א הנז' והאריך במעשה בא לידו שנשא בח"ל בתנאי זה לילך תכף לא"י ושלח המטלטלין ובתו נערה בביתו בא"י וכיוצא שאר אמדנות חזקות והסכים שיעשה כבני א"י אעפ"י שנשא ע"ש שהאריך ובאמת עיקר דברי במחב"ר לא היו אלא שעד שלא נשא יעשה כא"י כמו שאמרתי וכן מוכיח מתשובתי לפנים בא"ר לח"י רוא"י. ואוסיף לבאר כי מה ששמעתי שנהגו השלוחים ז"ל היינו שבגמר שליחותם נשאו ובמקום שעמדו לא היו כגרים. וכן הי' הדבר בנדון תשובתי זו הנדפסת שלא הי' שליח זקנה כלי בית ושכר דירה עם אשתו השנית כמו תושב ובזה וכיוצא בזה במקומי אני עומד שיעשה כבני ח"ל. אמנם בנדון הרב הא"ח נפשנו נר"ו אני מוד' שיפה דן יפה עשה ובפרט לגבר יאי"ר חסיד קדוש וזריז. אבל בעלמ' אני אומר שעיקר הדבר הוא אם לבו שלם ודעתו לחזו' ודאי ולא יש שום ספק ומחשבה שאם ימצא פרנס' ישב בח"ל וכיוצא והוא יירא לנפשו