חיים שאל חלק א קג

תשובה זו אינה צריכה לפני' וכבר נשאל על זה הרב מהר"ם מלובלין בתשובותיו סי' קי"ז על אשה הנבעלת לרוח באונס או ברצון והעלה הרב ז"ל דלא נאסרה אלא ביאת אדם כדכתיב ושכב איש ולא רוח וכן לא מקריא זונה ומותרת לכהן והביא ראיות על זה ע"ש באורך והביאו הרב כנסת הגדולה א"ה סימן ו' הגהת הטור אות כ"א וכ"ב וז"ל הנבעלת לבהמה לא עשאה זונה וכו' וכן הנבעלת לשד ולרוח לא נעשית זונה ומותרת לכהן. הר"ם מלובלין סימן קט"ז. הנבעלת לשד הרי היא כאנוסה ומותרת לבעלה הר"ם מלובלין סימן קט"ז עכ"ל הרב כנה"ג. ודברי הרב ז"ל יש בהם מן הגמגו' דכיון דמייתי משם הרב הנזכר דנבעלת לשד ולרוח לא נעשית זונה ומותרת לכהן ממילא משמע דמותרת לבעלה. ותו דלא די דמ"ש אח"ך הוא יתר אלא דהוא סותר הקודם שכתב אח"ך הרי היא כאנוסה ומותרת לבעלה ואם חשיב לה אנוסה אסורה לכהן. ובתשובת הרב הנז' מבואר טעמו דאינו איש ולא חשיבא ביאת איסור ולא נקראת זונה עש"ב. ולי ההדיוט יש להביא ראיה לדברי מהר"ם הנזכר מהא דאמרו בירושלמי פ"ק דשבת מעשה בחסיד אחד שהיה יושב ושונה אל תאמן בעצמך עד יום זקנותך כגון אני אתת חדא רוחא ונסיתיה ושרי תהי ביה א"ל לא תצוק רוחא אנא. והרב מהר"ם די לונזאנו בס' שתי ידות דף מ"ח הביא הירו' הלז בנסח זה באה לפניו שידה אחת בדמות אשה יפה לנסותו ותבעה ושכב עמה אח"ך נצטער מאד עד שבאה השידה וא"ל אל תצטער כי איני אשה אלא רוח עכ"ל ומוכח דהוה פשיט' להו דאינה ביאת איסור מי שבא על השידה דאינה אשה וה"ה נמי אם שד הוא או רוח בא על אשה לא נאסרה שאינו איש וכדברי מהר"ם מלובלין ז"ל ולשון הירושלמי הנזכר הכי מוכח כדתרגמה הרב מהר"ם די לונזאנו הנז'. וכי ישאלך בינך דסוף סוף מאי לא תצוק הא איהי לאיסורא איכוון וכההיא דשילהי קדושין. ותו הא חמיר טפי מההיא דאיכא משום השחתת זרע. יש לומר דאת' לנחומיה דלא חטא בפועל בעון שכיבת אשה מיהא. ועוד עלה על דעתי להביא ראיה ממ"ש פ' מי שאחזו דף ס"ח דאשמדאי בא על נשי שלמה ולא מצינו שאסרום ואם איתא דביאת שד או רוח אוסרה אשה לבעלה כל כי הא הו"ל לרז"ל לאודועיה. ומסתמ' דבריהם משמע קצת דפשיטא להו דאינם נאסרות בביאת שד אע"ג דהיה נראה להם כאדם. וכי תימא דנשי שלמה שוגגות הן דסברי דשלמה הזא והלכה רווחת דשוגגת דסבורה שהוא בעלה מותרת. אכתי למ"ד כלי שנשתמט הדיוט אסור למלך כמ"ש בירושלמי פ"ב דסנהדרין דלכך נאסרו פלגשי דוד הע"ה שבא אליהן אבשלום הו"ל לאסור הני דבא אליהן אשמדאי אלא דאין ביאת שד או רוח אוסרת. ויש לדחות דאינו אסור אלא מדרבנן ומילת' דלא שכיחא לא גזרו רבנן וא"כ יש מקום לומר דעולם ביאת שד או רוח אוסרת ושאני הכא דהיו שוגגות דסבורות שהי' בעליהן שלמה. הן אמת חפש"תי בתוכו"ת ספרי הקדש ומצאתי להרב נחלת בנימין סוף מצוה ס"ג שחלק על הרב מהר"ם מלובלין ואייתי בידיה אותה דפ' מי שאחזו שהבאתי ודחי דהיו שוגגות ומסיק לאסור מהא שהקשו התוספות בסוטה דף כ"ו ע"ב גבי הא דתנן ע"י כל הטריות מקנין חוץ מן הקטן וממי שאינו איש ואמרו בגמ' ושאינו איש למעוטי מאי וכו' אמר רב פפא למעוטי בהמה דאין זנות לבהמה וכתבו התוספות למעוטי בהמה תימא דהכא משמע דבזנות תניא מילתא א"כ רבא דאמר פ' הבא על יבמתו דיש זנות לבהמה למעוטי מאי וכי אית לן למימר דלית ליה דשמואל או דרב הונא עכ"ל ולפי דעת הרב מהר"ם מלובלין דביאת רוח לא שמה ביאה ושריא מאי ק"ל לתוס' נימא דלרבא מתני' אתא למעוטי רוח ומשו"ה הר"ב הנז' חלק על הר' מהר"ם מלובלין וכתב דכשהרוח מגלים עצמו וכן השד קשה הדבר להתיר בסברא כזו דהואיל והגמ' קאמר ושכב איש אותה פרט לקטן ומי שאינו איש ולא קאמר פרט לבהמה דהוא כולל אף ביאת שד דאינו איש. זה אינו דמשו"ה לא קאמר פרט לקטן ולבהמה דהייתי אומר מנ"ל למעוטי תרתי מחדא מיעוטא דילמא בהמה דלא אתיא לעול' לכלל איש הוא דאמעיט אבל קטן דאתי לכלל איש לא אמעוט מש"ה קאמר איש פרט למי שאינו איש א"כ קטן ובהמה חדא מיעוטא הוא אבל לא למעט שד דמגלים עצמו והראיה ברור' לאסור מדברי התוס' הנז' זהו תורף דברי הרב נחלת בנימין הנז'. ומה שהביא ראיה מדברי התוס' אינה ראיה כלל חדא דבכללות הדברים הרואה יראה בתשובת הרב מהר"ם הנז' דכתב דלפי שטתו ל"ק קושית התוס' והביא ראיה לדבריו מדברי הרמב"ם ע"ש וא"כ מה ראיה מייתי הרב נחלת בנימין לסתור דין מהר"ם הנז' מדברי התוס' הא בלאו הכי הרי כתב דלדבריו ל"ק קושית התוס' וסמך עצמו על דברי הרמב"ם. ונראה דכונתו של מהר"ם הנז' הוא דכיון דתוס' דרך שקלא וטריא הם המדברים ומצינו שיטה מרווחת בש"ס ומוכח דהרמב"ם סבר הכי דהוא נחית להלכה למעשה והתו' דרך קושיא קאמרי יש לנו לפסוק כשיטת הש"ס לדע' הרמב"ם ומה גם דנתישבה קושית התוס'. ומאחר שכן לא שמא מתיא מדברי התוס' ועוד דכיון דתוס' סברי דבזנות תליא מילתא ורבא סבר דיש זנות לבהמה וביאת בהמה שמה ביאה מכ"ש דלדעתו ביאת שד אוסרה ושמה ביאה ולפחות נאמר דה"ה ביאת שד לדעת רבא. אבל למאי דקי"ל דזנות בהמה אינו זנות ומתניתין אתא למעוטי בהמה סברי תוס' דה"ה ביאת שד. והגם דמהר"ם הנז' כתב בסיומא דפסקא דגם לרבא ביאת שד אינה אוסרת היינו לשיטתו בש"ס אבל לדעת התוס' אמר לך דלרבא ביאת שד אוסרת כבהמה והוי זנות ולכך לא תרצו דלרבא מתניתין למעוטי שד ורוח אבל לפי ההלכה דאין זנות לבהמה אף אין רוח ושד מקרו זנות וביאת' אינה אוסרת. ואף גם זאת יש לדחות ראית הרב נחלת בנימין מדברי התוס' הנז' והוא דיראה המעיין כי הרב נחלת בנימין כתב דראית הרב מהר"ם הנז' היא ממשנתנו דקתני ומי שאינו איש ולא קתני בהמה בהדיא לכלול גם ביאת שד כמבואר בפירוש בדבריו. והמעיין עיניו תחזינה משרים בדקדוק דברי הרב מהר"ם הנז' יראה דלא כתב כן אלא בסוף תשובתו על לשון הבריתא ביבמות דף נ"ט דקתני נבעלה למי שאינו איש כשרה לכהונה ועל זה כתב דלא נקט נבעלה לבהמה ונקט האי לישנא לכלול ג"כ בזה נבעלה לרוח. אבל במאי דתנן על פסוק ושכב איש חוץ מן הקטן וממי שאינו איש כתב דלא נקט חוץ מן הבהמה לומר דתרוייהו אימעוט מאיש דקרא כלומר קטן ובהמה כאשר יראה המדקדק בדבריו. ובאמת דצריך לתת לב אמאי הר' מהר"ם הנז' שפר קדמיה לומר דבריתא דיבמות רצתה לכלול נבעלה לרוח ואלו במשנתנו דעלה קאי לא כתב כן. ונראה דהרב מהר"ם הנז' בחכמה יסד אר"ש משום דבמשנתנו דקאי אקינוי ותנן על כל העריו' מקנין חוץ מן הקטן ומי שאינו איש ובהא לא שייך לומר דאין מקנין לרוח דאין מקום לזה לומר אל תסתרי עם הרוח דהרי הרוח או שד לרצונ' הם באים אפי' בחדר משכב' ואין רואה ואין יודע זולת האשה ואינה יכולה לישמר ולא שייך בזה קינוי כי לא אדם הוא ומשו"ה לא רצה מהר"ם הנז' לומר דתני תנא מי שאינו איש לכלול גם שד ורוח דלא שייכי בקינוי ולכן כתב דנקט מי שאינו איש ולא קתני חוץ מהבהמ' לרמוז דבהמה נמי אימעיטי מדכתיב איש אמנם בבריתא דקתני נבעלה למי שאינו איש כשרה לכהונה שם אמר מר דנקט האי לישנא לכלול גם ביאת הרוח ולא כמ"ש הרב נחלת בנימין דמהר"ם קאמר דמתניתין קתני ומי שאינו איש ולא קאמר בהמה בהדיא לכלול גם ביאת שד ורוח. דהרואה יראה דכי אמרה מהר"ם הנז' אבריתא דיבמות אמרה ככל אשר דברנו. וממוצא דבר אזדא לה ראית הרב נחלת בנימין מהתוס' דלא משני דלרבא אצטריך למעט שד ורוח דהרי התוס' אמתני' דקינוי קיימי ולא אפשר לו' דאתא למעט קינוי שד ורוח דבאלו לא שייך קינוי דאין ביד האשה להשמר מהם שלא להסתר עמם כנודע ולא מצי התוס' לשנויי הכי כמבואר ואבא היום אל העי"ן לחזות בנועם עיקר דברי הרב מהר"ם מלובלין הנז' ותירוצו שתירץ לקושית התוס' הנז' וז"ל ומשמע מלשון המשנה דקתני חוץ מן הקטן וממי שאינו איש דתרוייהו אימעוט מאיש דקרא דאל"כ למה נקט האי לישנא ולא קתני בהמה וחוץ מן הבהמה ואם יעלה על לב להקשו' אדרבא משם משמע דלא ילפינן לה מאיש דאל"כ למה ליה לגמ' ילפותא מדכתיב אתנן זונה ומחיר כלב תפוק ליה מדכתי' איש ולא בהמה אף אתה אמור לו דלהכי יליף לה מאתנן זונה דלא לתסר לכהן משום זונה דאי הוה יליף מאיש דכתי' גבי סוטה ה"א משום איסור דאשת איש אינה נאסר' אבל מ"מ אסור לכהן משום זונה. לכך יליף מאתנן זונה דגם משום זונה אינה נאסרת ובזה מתורץ קושית התוס' וכו' דלעולם לרבא נמי מתני' אתי למעוטי בהמה דאין משום קנוי וסתירה אשת איש דאיש כתיב ולא בהמה אע"ג דיש זנות לבהמה דלרבא לא בזנות תליא אלא במי שנקרא איש וכו' וכן משמע מדברי הרמב"ם ריש ה' סוטה דמושכב איש ילפינן נמי בהמה עכ"ל ועיין בספרו באורך. והיה טרם אקרב לדברי הרב ז"ל אביע אומר דהא דמייתו התוס' מפ' הבא על יבמתו דרב' אמר יש זנות לבהמה חפשתי ולא מצאתי מימרת רבא הלזו והרוא' ראה שם פ' הע"י דף נ"ט דכולא סוגיא מכרזת ואומרת דאין זנות לבהמה דרב יוסף ואביי ורב שימי בר חייא קאמרי דאין זנות לבהמה גם מייתי בריתא סתמי' ומעשה רב דהכשיר רבי לכהונ' ואמר שמואל ולכהן גדול והדר מייתי הא דאמרו בסוגיין דפ' ארוסה דא"ל רבא מפרזקיא לרב אשי מנא הא מילתא דאמור רבנן אין זנות לבהמה ויליף מאתנן זונה ומייתי מתני'. ולא חזינא כההוא סימנא דרבא יסבור יש זנות לבהעה ואיך יהיה רבא הפך משנה ובריתות ומעשה רב ותימא על הרב מהר"ם הנז' והרב נחלת בנימין דעסקי בדיבור התוס' הנזכ' ועולים ויורדים בו ולא העירו ע"ז ובאמת כי זה שנים שתמהתי על דברי התוס' ויהי מאז לא מצאתי אחד מעי"ר על זה: והן היום חזרתי לחפש חיפוש אחר חיפוש בספרן של צדיקים קמאי ובתראי ומצאתי להרב מגן אברהם בספרו זית רענן על הילקוט פ' נשא שעמד על זה וז"ל ותימא דלא אשכחן הכי דאמר רבא פ' הבע"י אלא אמר רבא לרב אשי מנה"מ דאמרי רבנן אין זנות לבהמה א"ל דכתיב לא תביא אתנן וכו' א"כ מנ"ל דרבא פליג עליה ואין לומר דקשי' להו ה"ל למילף מהאי קרא מדכתיב איש למעוטי בהמה דהא יש לומר איש למעוטי קטן ועוד דהא מימר' דרבא דאיתא ביבמות איתא ג"כ במס' סוטה ולמה הביאו מההיא דיבמות אח"ך ראיתי בתמורה דף ל' בתוס' מיושב זה דס"ל דביבמות מוכח דרבא ס"ל דמדרשא דאתנן זונה לא ממעטי אלא אדם