חיים שאל חלק א קב

התוספת' ע"ש וסמך על מ"ש בסמוך גבי פאת הראש דמותר במספרים והיינו אפי' כעין תער וכל זה ברור. מעתה הבא נבא לדברי הרב החינוך שהבאתי לעיל שכתב דמדברי הרמב"ם בזקן שכתב דאם גלח במספרים פטור משמע דאסור ויהיה במגלח במספרים כעין תער ולכאור' קשה דהוא עצמו לעיל בסמוך הביא דברי הרמב"ם בפאת הראש שכתב ומותר לגלח הפאה במספרים שלא אסרה תורה אלא השחתה בתער וא"כ איך כתב דגבי זקן כתב הרמב"ם פטור וכונתו דהוא אסור. והנראה הוא שסבר הרב החינוך דמה שהתיר בראש מספרים היינו שאינן כעין תער ומה שאוסר בזקן הוא במספרים כעין תער ומשו"ה לעיל הביא דברי הרמב"ם ולא כתב כלום והכ' כתב בזקן דזה האיסור יהיה במספרים כעין תער. ואם לכך כיוון הרב הדבר קשה דהרמב"ם בדינים סמוכים זה לזה נקט מספרים וגבי הראש הוא שאינן כעין תער ובסמוך בזקן איירי בכעין תער. ותו דממ"ש גבי ראש שלא נאסר השחתה אלא בתער משמע דדוק' תער אסור אבל מספרים כעין תער שרי. וכבר ראיתי להר' דינא דחיי שהביא דברי הרב החינוך ודחאם וכתב שהעיקר כמ"ש מרן ע"ש. ואבא היום אל העי"ן לחזות בנועם דברי הרב מרכבת המשנה שהבאתי שחלק בידים נקיות על מרן ורצה לקיים פשטן של דברי הרמב"ם דבזקן במספרים פטור אבל אסור ובראש מותר במספרים והיה טעמו דר"א מחייב בזקן דכתיב ביה גלוח והשחתה ורבנן ס"ל פטור אבל אסור ובראש ס"ל לר"א דבמספרים אסור ורבנן שרו וכמו שהבאתי דבריו לעיל בדמותן כצלמן. ודבריו קשים בעיני דמוכח מדבריו דר' אליעזר מחייב במספרים בזקן והוא תימא דתלמוד ערוך בידינו דנר"א שריות' הוא בזקן במספרים וכמ"ש במכו' דף כ"א וכך היא שנויה. רא"א אפי' ליקטו וכו'. מה נפשך אי גמיר ג"ש לבעי תער אי לא גמיר ג"ש מספרים נמי לא לעולם גמיר ג"ש וקסבר הני נמי גלוח עבדי ופירש ריב"ן וז"ל מספריים מנ"ל דמותר לגלח בהם דלא קאסר אלא מלקט ורהיטני שיש בהן השחתה עכ"ל הרי מבואר דר"א שרי בזקן במספריים. ואם נפשך לומר. אודי לי מיהת דר"א סבר דזקן במספרים פטור הפך דברי הרב הנז' וכיון דמהש"ס שמעינן דר"א בזקן במספרים לכל הפחות פטור א"כ רבנן שרו ואמאי כתב הרמב"ם פטור ולדידיה הוא אסור. ותו דהסבר' הוא להפך דבזקן דכתיב גלוח והשחת' יש מקום להקל אבל בראש דכתיב ביה הקפה יש סבר' להחמיר טפי והרב הנזכ' קאמר להפך. ועוד דלשון הרמב"ם הוא כנגדו שכתב בראש שלא נאסר השחתה אלא בתער והרי דמתיר בראש מכח דלא נאסר השחתה וכו' וא"כ איך בזקן דבו כתוב השחתה סבר דאסור. ועוד היה לי להאריך לסתור דברי הרב הנז' אלא דבמה שכתבנו בעניותנו סגי ומסגי. עלה בידינו דהנכון בדע' הרמב"ם הוא דמותר לכתחי' לעשות הזקן במספרים כעין תער כאשר פירש מרן ז"ל ונראה דגם ריב"ן ורבינו ירוחם והרב הנמקי והכלבו סברי הכי כמש"ל והריטב"א ורבו סברי דמן הדין גם הראש מותר במספרים כעין תער כמ"ש בחידושיו ריש שבועות ובמכות והוא כדעת הרמב"ם אכן כתב הריטב"א בחידושי מכות דבזקן מדת חסידים שלא לעשות כן מפני חשד הרואים ובסוף דבריו כתב דהנזהר שלא להקיף במספרים כעין תער הרי זה משובח ובריש שבועו' כתב גבי הקפה דלמעשה ראוי להחמיר ע"ש. ונמצ' דמה שפסק מרן דמותר לעשות הזקן במספרים כעין תער הוא כדעת הרמב"ם וסייעתו רבים אשר אתו. והן עתה ניחזי אנן אם שרי לעשות זקן בסם. ואי שרי הי מינייהו עדיף מספרים כעין תער או סם. ועתה אמת אגיד כי שמעתי שהר' הכולל ח"ק מהר"ר יוסף פייאמיט' זלה"ה אב"ד ור"מ דעיר אנקונה היה אוסר לעשותה בסם. ועד היום יש הרבה שאינם עושים זקנם בסם לחוש להוראת הרב הנז': אמנם ללמד זכות על ישראל כי רבים נהגו לעשות זקנם בסם אמרתי לברר דבר זה בס"ד. ונראה דהוא מותר גמור בלי פקפוק ויש להביא ראיה להיתרא והוא ממ"ש בש"ס פ"ג דמכות דף כ"א ת"ר ופאת זקנם לא יגלחו יכול אפי' גלחו במספרים יהא חייב ת"ל לא תשחית אי לא תשחית יכול אם לקטו במלקט ורהיטני יהא חייב ת"ל לא יגלחו הא כיצד גלוח שיש בו השחתה הוי אומר זה תער. הנך רואה בעיניך דאף אם עושה זקנו בדבר שיש בו השחתה כיון שאינו דרך גלוח שרי ומבואר בש"ס דאפי' ר"א דמחייב במלקט ורהיטני לאו משום דלא גמיר ג"ש דהא שרי במספרים אלא משום דסבר דמלקט ורהיטני הוא דרך גלוח. ודון מינה לנ"ד דעושה זקנו בסם דהגם דנימא דהוא השחתה אמנם אינו דרך גלוח ושרי כי היכי דשרינן מספרים כעין תער אף שהוא דרך גלוח לפי שאינו השחתה דבעינן גלוח שיש בו השחתה. והגם דהוא דבר פשוט דעושה זקנו בסם לא מיקרי גלוח וגרע טפי ממלקט ורהיטני מ"מ נראה דיש ראיה ברורה ממה שכתב הרמב"ם פ"ה דנזירות דין י"ב וז"ל העביר על ראשו סם שמשיר את השער והשיר את השער אינו לוקה אלא בטל מ"ע שנא' גדל פרע שער ראשו עכ"ל וכ"כ הסמ"ג לאוין ר"ן והרב החינוך פ' נשא (ויש שם ט"ס בנסח' שלפני) והרב לח"מ הקשה דמנ"ל להרמב"ם דלא לקי מאחר דאמרו בש"ס לרבות כל המעבירין ע"ש והרדב"ז בביאורו כתב דסבר הרמב"ם דהא דמרבינן כל המעבירים היינו במעביר בידיו אבל על ידי סם שרי אי לאו דכתיב גדל פרע ע"ש (ואין ס' זה עתה בידי). ומורינו הרב מהר"י הכהן בספרו הבהיר בתי כהונה חלק בית ועד דף נ"ז הפליא עצה וחתר לישב דברי הרמב"ם באורך גם הרב אורח מישור בסוף המסכת' בלשונות הרמב"ם והרב פני משה מפרש הירושלמי סוף נזיר עמדו בזה לישב דעת הרמב"ם ועד אחרן הרב מרכבת המשנה ח"ג הנדפס מחדש עמד בזה וכתב דמצא מציאה בספרי זוטא ע"ש ויש להעיר דהוא הזכיר שם הר' אורח מישור ושם הזכיר בסוף דבריו הספרי זוטא ומציאה זו כבר קדם וזכה בה הרב אורח מישור. אך מכל שאר אחרונים נעלם הא דהספרי זוטא. מכלם נעלם דברי הרמב"ם בס' המצות שלו עשין צ"ב וז"ל ולשון מכילת' קדוש יהיה גדל בקדושה גדל פרע מ"ע ומנין בל"ת ת"ל תער לא יעבור על ראשו ושם נאמר הוא מה שנתתי בעשה החופף באדמה והנותן סמנין כלומר שהנזיר שם בראשו להשיר השער לא יהיה אז עובר על מצות לא תעשה כי הוא לא העביר כעין תער אמנם עבר על מ"ע והוא גדל פרע וזה לא גדל ולאו הבא מכלל עשה עשה עכ"ל והביא דבריו הרב מגילת ספר על קושית הלח"מ הנז' ע"ש באורך והרי מקור דברי הרמב"ם מהמכילת' (שהיה בידם ז"ל) כמו שכתבה הוא ז"ל עצמו בספר המצות והוא כמ"ש בספרי זוטא שהביאו הרבנים הנז'. וראיתי להרב מגן אברהם בס' זית רענן שכתב על הספרי זוטא הנזכר שהביא הילקוט וז"ל שיירתו מ"ע פי' החופף באדמה והנותן סממנים אינם אלא מצות עשה מפני שאין השערות נושרות מיד עכ"ל ועמ"ש בארח מישור ופני משה הנז'. ולכל הדברות ולכל האמירות הרי הוא מבואר בדבריו של גדול הרמב"ם ודישרן סמיכין עלוי דבנזיר אם גלח במספרים כעין תער לוקה כמ"ש שם דין י"א ובסם ליכא אלא משום משה דגדל פרע וא"כ בזקן דשרי מספרים כעין תער מכ"ש דשרי בסם חדא דאינו דרך גלוח וכמ"ש בנזיר דף מ' אמאי דתנן פי"ד דנגעי' שלשה מגלחין ותגלחתן מצוה פשיט' מהו דתימא משום עבורי שער הוא ואפי' סך נשא קמ"ל ופירש המפרש וז"ל סך נשא סם המשיר השער. קמ"ל דלא סגי אלא בתגלחת כדקתני תגלחתן מצוה עכ"ל אלמא דעוש' בסם אינו דרך גלוח ובזקן בעינן גלוח שיש בו השחת' כדאמרו במכות והבאתיו לעיל. ותו דבסם אין השערות נושרות מיד וכמ"ש הר' זית רענן והרב ארח מישור והרב פני משה כמש"ל וא"כ הדבר מבואר דבסם מותר גמור והגם דיש בו השחתה לא מקרי גלוח: מהשתא יש לתמוה על הרב בית הלל שם בי"ד סימן קפ"א שכתב וז"ל יש איזה אבן שמפספסים במקום הזקן והוא משיר השער נ"ל פשיטא שהוא איסור גמור ודומה לזה איתא בגמ' דנזיר דף מ' ע"א ותגלחתן מצוה פשיטא מ"ד משום עבורי שער הוא ואפילו סך נשא קמ"ל דלא פירש"י סם המשיר השער וק"ל עכ"ל והגם דנימא דמה שהביא מסוגית נזיר הוא לדוגמא להראות שיש אופן להעביר שער בסם והוא דומה לאבן שהזכיר. מ"מ הי"ל ללמוד משם דלא שמיה תגלחת ומותר ומאי פשיטותיה דהוא אסור. והגם שעלה על לבי לפרש איזה פירושים בדבריו. סוף סוף לפי האמת נראה מהסוגיא הנז' ללמוד היתר באבן הנזכר דאינו דרך גלוח הגם דסם אינו משיר השער מיד ובאבן הנז' תכף משרת השער ואיכא השחתה מ"מ אינו דרך גלוח ושרי. וכה הראוני בשו"ת שמש צדקה י"ד סי' ס"א שכתב הרב החסיד מר חמיו מהר"י פייאמיטא זלה"ה לאסור בסם וסייעיה מדברי הרב בית הלל והדר תבריה לגזיזיה דמסוגיא שהביא הרב בית הלל נראה איפכא ומשם סייעתא למקלים בעשה מדמסיק דנשא לאו תגלחת וממקום שבא הבית הלל וכו' תשובתו בצדו עכ"ל וכן נראה האמת וכמו שהרחבנו הדיבור לעיל דמסוגית מכות ונזיר ודברי הרמב"ם היתרא רווחא הרי הוא כמבוא"ר. ובכן נראה דטפי עדיף לעשות הזקן בסם ועיסה הלזו יותר ממספרים דמספרים כתב הרב תה"ד משם גליון תוס' שיעשה בחלק העליון וכו' והביאו מור"ם במפה וכ"כ הריטב"א בחידושי מכות משם התוספות ושהרב רבינו יעקב מקינון היה זהיר בזה ע"ש. ובעסה זו בסם אין פקפוק והנלע"ד כתבתי החיד"א ס"ט: סימן גן. נשים שנחה הרו"ח עליהן. אי אסורות לבעליהן. שאלת ממני רב תאותי וחשקי כי בעיר אחת יש הרבה נשים אשר כפעם בפעם יוצאות וחולו"ת כמו חלאי"ם ותרופתן להביא אצלן נשים בתופים ומחולות מינא דזמ"ר נינהו וביני ביני בעלת הבית מתעלפת ביניהן או נכנסת לחדר וככה יעשו הרבה מהן ופשתה המספחת בענין זה ואומרות שנגלה אליהן דמות אחד ושואל מהן לעשות כך ושואל להן שאלות כגון ללבוש מלבוש מגוון פ' וכיוצא ואם אינן מקיימות מסתכנות ואמר רב אחד מקובל בקבלה מעשית שידע שהחיצונים מתעוללים בהן ונסתפקת אם הרוח הזה בא אליהן מה משפטן אם אסורות לבעליהן או אין קפיד' בזה יורנו המורה ושכמ"ה: