חיים שאל חלק א קא

א"כ תיבת מותר אינו אמת דהוא אסור. וזה טעם נכון לדברי מרן דבחר לומר דפטור לאו דוקא דהתם על הדיוק אני אומר לאו דוקא. אבל ברישא צ"ל דתיבת מותר עצמה אינה אמת. ותו דבשלמא תיבת ופטור אשכחן בעלמא פטור ומותר כמ"ש בריש פ"ק דשבת דמשכחת לה פטור ומותר. וא"כ אף אנן נמי נימא הכא פטור ומותר. אבל מותר שיהיה אסור כמעט לא אשכחן ומשו"ה מבואר נגלה דהדין עם מרן לומר דסיפ' דקתני פטור לאו דוקא. ותו דבשלמ' בסיפ' יש מקום לומר דסירכ' דמתני' נקט הרמב"ם דתנן ואינו חייב עד שיטלנו בתער כמ"ש מרן. אבל בריש' דהוא לשון הרמב"ם עצמו אשר לא כתוב במתניתין ומתנית' זהו דוחק גדול לומר דלאו דוק' קאמר דידוע דהרמב"ם דייק בלישניה טובא היכא דהם דברי עצמו ולשונו. אמנם כי נקיט לישנ' דמתניתין ובריית' ושמעת' אמרינן צדיק עת"ק לשון חכמים בלשון המשנה וכיוצ' כידוע. עיניך הרואו' דכדין עשה מרן ז"ל לומר דסיפ' לאו דוקא: ומ"ש הרב מעשה רקח הנזכ' דיותר טוב לומר דלישנ' קמא לאו דוק' דלשון המשנה מוכח הכי וכו' אין ראיה והוכחה מהמשנה כלל דמשום דר"א מחייב נקט בריש' ואינו חייב עד שיטלנו בתער משום דבעי למתני רבי אליעזר אומר אפי' לקטו במלקט או ברהיטני חייב ולכך נקט בדברי ת"ק ואינו חייב וזו דרך המשנה כידוע וא"כ אין הכרח כלל מהמשנה. ומ"ש להכריח פירושו דלא נעשה פלוגת' רחוקה בין הרמב"ם והרא"ש וכו' אינו הכרח כלל דהרמב"ם דיליף פאת פאת הראש מזקן וכמ"ש בתוספת' גם בראש צריך תער ובלא תער מותר דהיכ' רמיזא אסור' דאוריית' או דרבנן במספרים ולהרא"ש דלא יליף ראש מזקן חייב. ועוד ק' לפירוש הרב הנז' בהרמב"ם דמ"ש ומותר בראש ר"ל שאינו חייב דלשון הרמב"ם משמע להפך שהרי כתב ומותר ללקט הפאות במספרים לא נאסר אלא השחתה בתער ובאמת איני יודע איך עלה בלבו לפרש דמותר ר"ל אינו חייב אם לקט הפאות במספריים אבל איסור' איכ' ללקטם. הרי הרמב"ם אמר ללקט הפאות במספרים וזהו לכתחילה. ועוד שהרי סיים לא נאסר אלא השחתה בתער והרי בהדי' קאמר דלא נאסר ומוכח דליכ' איסור'. באופן דלשון מותר ולשון ללקט ומ"ש לא נאסר מוכיחים להדיא בלי ספק דמותר לכתחילה במספרים. ותימ' על הרב ז"ל דפשיט' ליה לפרש בדברי הרמב"ם דאסור' איכ'. ותמה על מרן שהבין דאיסור' ליכ'. ודברי מרן ברורים ומחוורים כשמלה כמדובר. ואשר הכריח הרב הנזכר דלשון המשנה מוכרח דקאי אזקן דקתני עד שיטלנו דאין מקום לפרשו על פאת הראש וכו' ומזה הוליד דא"כ הרמב"ם וסיעתו סמכו אתוספת' והרי"ף כהרא"ש ובטל דעת הרמב"ם וכו' עם האדון הסליחה דעד שיטלנו קאי אשער על דרך שכ' ריב"ן על משוה צדעיו ואם הוא משוה ונוטל כל השער וכו' ע"ש וא"כ קאי על כל דיני פאות הראש והזקן כמ"ש מרן בב"י והרב בית חדש והרי"ף הוה פשיטא ליה דילפינן ומקשינן פאה פאה ראש מזקן דבעי השחתה ולא הוצרך להביא התוספת' וכבר הביא הרי"ף מאי דאמרו כל שישנו בהשחתה ישנו בהקפ' דמוכח דמקיש להו אהדדי וסבר דמאי דתנן ואינו חייב עד שיטלנו קאי אכלהו דתני לעיל לראש ולזקן וא"כ אין הכרח מהרי"ף. ואדרב' יש מקום קצת להכריע להפך דבשלמ' אי אמרת דפשיט' ליה להרי"ף כמדובר ניחא דלא הוצרך להביא התוספת' אך אי אמרת דהתוספת' אינה הלכה או צריך לאוקומה כעין תער כמ"ש התוס' ריש שבועו' והרא"ש הי"ל להביא התוספת' ולדחותה או לפרשה אלא משמע דמפרש משנתנו עד שיטלנו לשער וקאי גם לשער פאת הראש. ואתה תחזה להרא"ש בשילהי מכות שהבי' לשון התוספת' דפאת הראש ואין חייב עד שיטלנו בתער וכן הביא הלשון מרן בב"י ונוסחא זו מוכרח לפרשה דקאי לשער. אמנם בתוספת' שלפנינו וקצת רבוואת' הנסח' עד שיקיפנו. ומה שסיים הרב הנזכר דמכ"ש שאין הלכה כהרמב"ם במ"ש ומותר וכו' לא דאיק דהוא ז"ל סבר דלאו דוקא קאמר הרמב"ם ור"ל שאינו חייב אמנם אפשר דלדעת מרן קאמר דאפי' אי כונת הרמב"ם כמו שהבין מרן אין הלכה כמותו. והנה עיניך הרואות דאין בכל מ"ש הרב הגאון הנז' ראיה לאסור הזקן במספרים. ואתה תחזה לרבינו ירוחם נתיב טו"ב ח"ה שכתב דאינו חייב בזקן אלא בתער אבל בכלי אחר כגון מספריים וכיוצ' בו מותר ע"ש גם ריב"ן בסוף הסוגי' כתב דבמספריים מותר ע"ש גם הרב הנמקי כתב עד שיטלנו בתער אבל במספריים מותר דלית בהו השחתה ע"ש גם הכלבו סוף סימן צ"ז כתב דבמספרים מותר. ומשמע דכל הני רבוואת' אפילו כעין תער קאמרי וכן כתב הריטב"א בחידושיו בפירוש דאף במספרים כעין תער מותר ושם כתב הריטב"א דה"ה בהקפת הראש ותריץ יתיב סוגית נזיר דהוכיחו מינה התוספות והרא"ש לאסור ע"ש. איברא דתירוץ הריטב"א לסוגית נזיר לכאורה אינו מובן וז"ל ומיהו קשיא על האי סבר' סוגי' דמס' נזיר דף מ"א דאמרינן גבי מצורע דכתיב ביה וגלח את כל שערו את ראשו וכו' ושיילינן כיון דכתיב כל שערו ראשו וזקנו למה לי ואמרינן דאצטריכו לאשמועי' דאתי עשה דגלוח מצורע ודחי ל"ת דלא תקיפו ולא תשחית ואמרינן דאי כתב זקנו ולא כתב ראשו ה"א הקפת כל הראש לא שמה הקפה והכ' גבי מצורע הוא דשרייה רחמנ' משום מצות עשה שבו ואי כתב רחמנ' ראשו ולא כ' זקנו אכתי בתער מנלן פי' דנהי דילפינן מראשו דהקפת כל הראש שמה הקפה אלא דדחי ליה עשה דמצורע ומינה שמעינן דלדחי זקנו לאו דהשחתת זקן ומיהו לא ידעינן דאיכ' במצורע דחייה ללאו דלא תשחית דדלמ' גלוח דמצורע במספרים הוא כתב רחמנ' זקנו למדרש זקנו של זה ולא של אחר ולמדנו דגלוח מצורע בתער וש"מ דדוק' מזקנו הוא דילפינן דגלוח מצורע בתער אבל מראשו לא ילפינן לה ואם איתא דהקפת הראש בתער מראשו שמעינן לה וכו' וזה הקשו בתוספות וכו' ונראה דל"ק לפום חדא לישנ' דכתיב' לעיל דהקפה בתער מהשחת' הוא דיליף לה ומשו"ה אי לא כתב אלא ראשו ה"א ודאי ס"ד דגלוח מצורע בכל דבר אבל בתר דכתב רחמנ' זקנו ולמדנו ממנו דגלוח מצורע בתער דוקא ממיל' ידעינן דבעלמ' בין הקפה ובין זקן לא נאסרו בעלמ' אלא בתער וכן נראה ברור עכ"ל: ולפום ריהטא אינו מובן תירוצו דכיון דהקפה בתער מהשחת' יליף א"כ כי כתיב ראשו מינה שמעינן דהוי' בתער דהא מקשת הקפה להשחתה ואיך כתב דאי לא כתב אלא ראשו ה"א דגלוח מצורע בכל דבר ונראה דכונת הריטב"א כך היא דכיון דהא דהקפה לא אסר אלא בתער לא ידענו אלא מהקשה דהקפה להשחתה א"כ אי כתב רחמנ' ראשו לחוד ולא כתב זקנו ה"א דראשו אתא לגלויי דלא נקיש הקפה להשחתה אלא הקפה מיקרי בכל דבר וכן גלוח מצורע בכל דבר ואשמועינן דאתי עשה ודחי ל"ת דאי ס"ד דמקשינן הקפה להשחת' נכתוב זקנו ולא ראשו ואז שמעינן דאתי עשה ודחי ל"ת וגלוח מצורע לא הוי בכל דבר אלא בתער ומינה דמגלח ראשו בתער ואתי עשה ודחי ל"ת אלא ודאי להכי כתב ראשו לחוד לאשמועינן דהקפה לאו כהשחתה ובכל דבר חייב כמדובר. אמנם השתא דכתב זקנו דאתי עשה ודחי ל"ת א"כ ממיל' דמצורע בתער והקשא דהקפה להשחתה הקשא מעליא ודחי עשה ל"ת ולא אצטריך ראשו אלא לאשמועינן דהקפת כל ראש שמה הקפה. אבל אי כתב ראשו לחוד ולא כתב זקנו לא הו"א דאתא ללמד דהקפת כל הראש וכו' אלא ללמד דלא נילף הקפה מהשחתה וממיל' דהקפת כל ראש שמה הקפה אלא דלא אצטריך קרא להכי רק לאודועי דהקפה בכל דבר. לא כן עתה דכתיב נמי זקנו מסתבר' לקיים ההקש ולומר דראשו אתא דלא נימא דהקפת כל הראש לא שמה הקפה. ואחרי הודיע אלהים אותנו כל זאת ממיל' רווחא מאי דתמיה' ליה להרב אורח מישור בשיטת נזיר דף מ' שכ' על המפרש שם דפירש משנתנו ואינו חייב עד שילקטנו בתער דקאי להקפה וז"ל בכל הסוגי' מזכיר תמיד הקפת הראש בתער דוקא והוא כדעת הרמב"ם וסיעתו אך קשה איך מפרש בדף מ"א ע"ב בד"ה ואי כתב וכו' אבל עדיין לא מצינו דבתער הוי וכו' דבשלמ' הרמב"ם פסק בתוספת' או כת"כ מובא בתוספות ריש פ"ק דשבועו' וגם כאן ד"ה ואי כתב אבל סוגי' דהכ' א"א לפרש כן ע"כ נ"ל להגיה בכל המקומות השחתת זקן במקום הקפת הראש עכ"ל ולפי דברי הריטב"א הנז' אין סוגית דף מ"א הפך דעת המפרש והרמב"ם ושפיר אתיא כותיהו ואין צריך להגיה בדברי המפר' ולדידיה יש להעיר איך הונח לו דהרמב"ם פסק כתוספת' הפך משמעות גמרין דכל דסוגיין דבבלי הפך התוספ' לא משגחינן בתוספת'. ומ"ש דהרמב"ם פסק כת"כ נמי אין ראיה מהת"כ והתוספות מייתו ליה שם ריש שבועות ובנזיר דף מ"א ד"ה השתא לסייועי לסברתם ודחאוהו ע"ש. ומסוגית נזיר הלזו נראה להביא ראיה הפך הגאון במעש' רקח דכתב דהשחתת זקן במספרים אסור מדאוריית' שהרי אמרינן דאי כתב זקנו ה"א דהקפת כל הראש שרי להכי כתיב ראשו. ואי אמרת דזקן אסור במספרים דבר תורה אי כתב זקנו ה"א דקרא אתא למשרי מספרים דבעלמ' בזקן אסור מדאוריית' והא אתי למשרי ומצורע מגלח במספרים. להכי כתיב ראשו נמי דהשת' דכתיב ראשו מוכרח דזקנו אתא למשרי תער ומצורע בתער דוקא דאי אמרת דזקנו אינו אלא למשרי מספרים דהוא איסור תורה אבל לא תער דאיכ' מלקו' א"כ לשתוק מזקנו ומראשו לחוד שמעינן למשרי מספרים וגם שמעינן דהקפת כל ראש הקפה. ומדכתיב זקנו אף דכתב ראשו שמעינן דהוא בתער. וא"כ יקשה מאי דאמרי' דאי כתב זקנו ולא כתב ראשו ה"א דהקפת כל הראש וכו' דמוכח דמזקנו לחוד ידעינן הכל זולת דהקפת כל הראש וכו' והלא אי כתב זקנו ולא כתב ראשו לא מצינן למילף אלא דמצורע במספרים ושרי אף שהוא אסור מדאוריית' כמדובר אלא מוכרח דהא פשיט' דזקנו במספרים שרי מדאוריית' ומזקנו לחוד שמעינן דמצורע בתער דאי במספרים הא שריותא הוא בעלמ' אלא מוכרח דהוא בתער ואתי עשה ודחי ל"ת ומשו"ה קאמר הש"ס דאי כתב זקנו ולא כתב ראשו ה"א דהקפת כל הראש וכו' ובר מן דין הכל שמעינן מזקנו ונשמעיניה מן הדא דזקן במספרים שריות' היא והתימ' על הגאון הנז' שכתב דהוא אסור מדאוריית'. וכבר כתבנו לעיל דדברי הרמב"ם ברורים דשרי לכתחי' במספרים כעין תער בראש וכמ"ש מרן וכ"ש בזקן ומ"ש גבי זקן ואינו חייב עד שיגלחנו בתער וכו' לפיכך אם גלח זקנו במספרים פטור כבר כתב מרן דסירכ' דלישנ' דמתני' נקט דקתני ואינו חייב עד שיטלנו בתער ע"ש בכ"מ ובב"י ואני בעניי מוסיף דנקט אם גלח במספרים פטור שהוא לשון