חיים עד העולם ח

בהדרן עלך מי שהחשיך ר"ל החזירנו אליך אתה מי שהחשיך שבראת יצה"ר והחשיך העולם, ור"ל סייעינו לחזור אליך בתשובה שלימה, ואז ע"י זה וסליקה לה כ"י למסכת שבת עולם שכולו שבת שיבא הגואל ויגאל אותנו ויהיה עולם שכולו שבת

או יאמר במ"ש הרב ז"ל כי אין בן דוד בא עד שיכלו כל הנשמות שבגוף שהם ניצוצות הקדושה שבתוך הקליפות שיתבררו ויתוקנו ויחזרו אל שרשם העליון (עיין שעה"מ פ' בהר סיני) וז"ש הדרן עלך מי שהחשיך ר"ל לכשנחזור אליך אלו ניצוצות קדושה שנחשכו בתוך הקלי' אז וסליקה לה כ"י למסכת שבת עולם שכולו שבת בב"א: סיום למסכת עירובין

מתני' רבי שמעון אומר מקום שהתירו לך חכמים משלך נתנו לך שלא התירו לך אלא משום שבות

גמ' היכי קאי התם קאי דקאמר תנא קמא קושרה ואמר ליה ר' שמעון עונבה. עניבה דלא אתי לידי חיוב חטאת שרו ליה רבנן קשירה דאתי לידי חיוב חטאת לא שרו ליה רבנן והא דלא אמר זה לעיל במשנה דקושרין נימא וכו' כתבו התו' משום דבעי לאסוקי מילי דמקדש אבל לא במדינה עכ"ל. ור"ל המסדר המשניות הניח טעם ר"ש דאוסר בקשירת נימא דכינור במקדש אחר שמסיים כל החלוקים שיש בין מקדש למדינה. אמנם עדיין יש להבין דאין דרך התנא לומר דבר הנוגע למשנה זו אחר כמה דברים. וי"ל דדוקא אם היה מזכיר הפלוגתא דר"ש בהדיא במשנה היה צריך להזכירה באותה משנה עצמה אבל הכא שאינו מזכיר אלא טעם הפלוגתא הנזכר בברייתא להכי הניחה עד שגמר כל מילי דמקדש אבל לא במדינה. מיהו עדיין יש להקשות דאין דרך התנא המסדר המשניות לכתוב במשנה טעם הפלוגתא שלא נזכר במשנה כ"א בברייתא. וי"ל כיון דאינו מזכיר כ"א דרך אגב על מה שנזכר במשנה לא איכפת וכמ"ש התו' דהכי קאמר ליה ר"ש לת"ק אעפ"י שמיקל אני במחשיך חוץ לתחום מחמיר אני בנימת הכנור דהתם לאו קולא הוא אלא משלך נתנו לך וגם כאן לא נתנו לך אלא משלך דהיינו עניבה דהוי דבר המותר ג

שם עניבה דלא אתי לידי חיוב חטאת שרו ליה רבנן קשירה דאתי לידי חיוב חטאת לא שרו ליה רבנן. וי"ל דלמה כפל הדברים שני פעמים רבנן והיה די באחת. ונלע"ד לפרש בס"ד כי רבנן גי' ש"ב ושני פעמים ש"ב גי' תר"ד ועם שמונה אותיות דשני פעמים רבנן והכולל גי' תרי"ג ולרמוז כי מצות דרבנן היא אחת מתרי"ג מצות שצוותה התורה לשמוע דברי חכמים והיא מצות ועשית על פי הדבר וכו' ולא תסור, וזהו נמי הטעם שמברכין על מצות דרבנן אשר קדשנו במצותיו וכו' כגון על נטילת ידים וחנוכה ומגלה וכדומה והיכן צונו בלאו דלא תסור. וכ"כ הרש"ש ז"ל בס' נה"ש דכל מצות דרבנן כולם הם ענפי מ"ע דועשית על פי הדבר אשר יגידו לך וכו' והזהרתם ענפי מצות ל"ת דלא תסור וכל אלו הענפים שהם מצות דרבנן ותקנות וחומרות כולם הם בהתקבצות כללות החו"ג שביסוד דז"א וכולם נקראים גזרות שהם פרצופ' יעקור הנקראים יסוד יעו"ש. וע"כ הבא לקיים מצוה דרבנן חוץ ממה שמכוון שמקיים מ"ע דרבנן יכוון ג"כ לקיים מצות ועשית ע"פ הדבר וכו'