חיים עד העולם עד

והנה לקושיא ראשונה י"ל ע"פ מ"ש רז"ל במס' סוכה (דף מ"ט ע"ב) ע"פ פיה פתחה בחכמה ותורת חסד על לשונה, וכי יש תורה של חסד ויש תורה שאינה של חסד אלא תורה לשמה זו היא תורה של חסד שלא לשמה זו היא תורה שאינה של חסד. איכא דאמרי תורה ללמדה זו היא תורה של חסד. שלא ללמדה זו היא תורה שאינה של חסד ע"כ. וכן איתא במס' פסחים (דף ן' ע"ב) רבא רמי כתיב כי גדול עד שמים חסדך וכתיב כי גדול מעל שמים חסדך הא כיצד כאן בעושין לשמה וכאן בעושין שלא לשמה. וכדרב יהודא אמר רב. דא"ר יאודה אמר רב לעולם יעסוק אדם בתורה ומצות אפי' שלא לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה ע"כ. ופירש"י עושין לשמה מעל שמים ושלא לשמה עד לשמים דמצוה מיהא קעביד כדרב יהודה עכ"ל. ואגב יש לבאר מהו הטעם עושין לשמה מעל השמים ושלא לשמה עד לשמים. ע"כ מ"ש הרב ז"ל בע"ח (שער מ"ט פ"ה) וז"ל לא נתן הקב"ה תורה ומצות לישראל אלא לברר ולצרף ולהסיר הסיגים מהכסף שהם לבוש הנשמה וע"י כונת האדם בתירה ובמצות נגמר לביש הנשמה. וע"י התורה (ר"ל לימוד התורה) מזדכך נוגה דיצירה לבוש הרוח. וע"י מצות מעשיות (ר"ל עשיית המצות) מזדכך נוגה דעשיה ונעשה לבוש הנפש עכ"ל נמצא דע"י הכוונה בתורה נגמר לבוש הנשמה שהיא בעולם הבריאה. וע"י הלימוד של התורה נגמר לבוש הרוח שהוא בעולם היצירה וידוע שהת"ת יתכנה בשם שמים כמ"ש ואתה תשמע השמים והוא בטי' עולם היצירה. ולפיכך בעושין שלא לשמה שלא יש כוונה כ"א רק לימוד אינו עולה כ"א עד לשמים שהוא עולם היצירה. אבל אם הוא לומד לשמה שיש לו כוונה עולה מטל השמים ר"ל שעושה תיקון בעולם הבריאה שהיא למעלה מעולם היצירה כידוע. וז"ש כל השונה הלכות וכו' לרבות אפי' שלא לשמה דעכ"פ יש לו שכר כנ"ז

ומ"ש כל השונה הלכות וכו' ולא אמר כל הלומד הלכות וכו' לרמוז כי לא די בלימוד גירסא בעלמא אלא צריך לשנות ולחזור ולשנות עד שיהיה מורגל בהם לידע האיסור וההיתר. ועוד י"ל דהא דאמר כל השונה הלכות וכו' לרמוז כי גם צריך לשנות לאחרים כדי שתהיה תורה של חסד. וכמ"ש לעיל תורה ללמדה זוהי תורה של חסד ועוד דכשמלמד לאחרים יהיה מזכה את הרבים וכל המזכה את הרבים זכות הרבים תלוי בו ולכן מובטח לי שהוא בן עוה"ב וכמ"ש ז"ל שלא יהיה ש הוא בגיהנם ותלמידיו בג"ע

ומ"ש כל השונה הלכות בכל יום ולא אמר בכל יום ויום, או כל השונה הלכות תמיד, י"ל דאלו אמר בכל יום ויום הייתי אומר דאינו מובטח אלא דוקא אם שונה בכל יום ויום ואינו פוסק אפי' יום אחד ואם פסק אפי' יום אחד אינו מובטח וכן אם היה אומר כל השונה הלכות תמיד הייתי אומר דאינו מובטח אלא דוקא אם שונה הלכות בתמידות בלתי הפסק, ולפיכך לא אמר בכל יום ויום או תמיד, לרמוז דאם היה לו עסק איזה יום ולא שנה או שעסק בגמ' או בלימוד אחר ולא שנה ג"כ מובטח לו שהוא בן עוה"ב אלא רק שצריך לקבוע איזה זמן בכל יום לשנות הלכות

והטעם שאמר כל השונה הלכות בכל יום ולא אמר כל הלומד תורה בכל יום יהיה מה שיהיה, י"ל ע"פ מ"ש רז"ל במס' ברכות (דף ח' ע"א) מאי דכתיב אוהב ה' שערי ציין מכל משכנות יעקב, אוהב ה' שערים המצויינים שם בהלכה