חיים עד העולם סז

ממנו וע"כ הנהנה ממנו כשהוא מונח שם הוא מועל. ועוד י"ל דמה שנבלע בקרקע אין ר"ל תיכף ומיד בשעת הנחה אלא לאחר איזה זמן ובאותו זמן עד שלא נבלע יכולין ליהנות. ונראה דזה מדוקדק מפרש"י שכתב אלמא טעון גניזה ואם הוא תיכף ומיד הוא נבלע למה טעון גניזה הא בלאו הכי כבר נגנז אבל ע"פ האמור ניחא דיש עיכוב איזה זמן עד שיבלע ולזה אמר טעון גניזה ר"ל וכיון שטעון גניזה אסור ליהנות ממנו בעודו על הארץ קודם שיגנז

ועוד י"ל בדרך רמז מה שכפל התנא לשונו לומר ושמו בנחת ושמו כולו ושמו שלא יפזר דבא לרמוז אל האדם שנברא מן העפר שתיקונו הוא להיות במעלת הצדיקים להיות דיבורו בנחת עם הבריות וכמ"ש המפרשים ז"ל ע"פ אלה תולדות נח נח איש צדיק עבוד שהיה נח עם הבריות זכה להיות איש צדיק. וז"ש ושמו בנחת ר"ל כל שימת דיבורים שלו יהיו בנחת. ושמו כולו שלא יהנה ר"ל ישים כל זמנו דוקא לכבוד עבודת השם בכל אשר הוא עושה ולא להנאת עוה"ז. ולא יפזר מן הזמן לדברי הבל וריק. וזה נרמז ג"כ בר"ת ב'נחת כ'ולו י'פזר אותיות בכ"י לרמוז שאם לא עשה כן בתחלה בימי הבחרות צריך אח"כ בכי ולחזור בתשו' בכדי לתקן מה שפגם וס"ת ות"ר לרמוז כי ע"י התשובה יוותרו לו עונותיו ויוסיפו ימי חייו כמ"ש והשיבו וחיו. אבל לא די בתשובה כ"א צריך ג"כ לעסוק בתורה כדי לידע לתקן מה שעוות וגם כי התורה אצולי מצילה ואגוני מגינה

וזהו ג"כ רמוז במה שהתחיל התנא באות ה' הכל ממירים שאות ה' רומזת אל התשו' כמ"ש רז"ל (מנחות כ"ט ע"ב) מפני מה כרעא דה"א תלויה כדי ליכנס בה בעלי תשובה, וסיים באות ת' אינו מותר לשנות שאות ת' רומזת אל התורה ת' תורה ור"ל הכל ממירים ע"ד שאמר הכתוב אין צדיק בארץ וכו' ואגב יש לבאר מהו אומר אין צדיק בארץ וכו' דאם הוא צדיק איך יחטא ואם הוא חוטא איך יקרא צדיק, אבל הענין הוא י"ל ע"פ מ"ש ז"ל ע"פ וסביביו נסערה מאד מלמד שמדקדק הקב"ה עם חסידיו כחוט השערה וא"כ כל אחד לפי ערכו קרוי חטא והצדיק אפי' דבר קל שבקלים לפי ערכו צדקתו וחסידותו קרוי חטא, וז"ש אין צדיק בארץ וכו' וזהו ג"כ שאמר התנא הכל ממירים ר"ל כל אחד לפי ערכו קרוי המראה וצריך תשובה הנרמזת באות ה' דהכל אבל לא די בתשו' כ"א צריך להתחיל לעשות תשו' ואח"כ לסיים לעסק בתורה. וזהו שהתחיל התנא באות ה' וסיים באות ת' לרמוז כנז'

הדרן עלך יש בקדשי מזבח. וסליקא לה מסכת תמורה

נראה דיש לרמוז בזה מ"ש ז"ל בסוף מסכת עוקצין א"ר יהושע בן לוי עתיד הקב"ה להנחיל לכל צדיק וצדיק שלש מאות ועשר עולמות שנאמר להנחיל אוהביו יש ואוצרותיהם אמלא ע"כ. וכתבו המפ' כי תיבת יש בגי' שלש מאות ועשר ואומר לכל צדיק וצדיק ר"ל בין צדיק האוסר בין צדיק המתיר או בין צדיק גמור בין צדיק שאינו גמור כמ"ש בתו' יו"ט יעו"ש. והצדיק נקרא קדוש כמ"ש כל הנשאר בציון והנותר בירושלים קדוש יאמר לו וגם נקרא מזבח ע"ש שזובח את יצרו כמשז"ל ע"פ זובח תודה יכבדנני כל הזובח את יצרו ומתודה עליו כאלו כבדו להקב"ה בשתי עולמות וכו' ותמורה רומזת אל התורה שהיא אותיות מ' ר"ל תורה שניתנה לארבעים יום, וז"ש הדרן עלך יש בקדשי מזבח ר"ל תמיד אנחנו מחזרין (מלשון הדרא דכינתא) כדי לנחול ש"י עולמות שעתידין לנחול הצדיקים שנקראו קדשי ומזבח בעת ההיא