חיים עד העולם סו

ובהתחבר באדם שלושה שמות אלו יעלו בגי' יב"ק ואז יאמר עליו ה' הושיעה המלך י"עננו ב"יום ק"ראנו ר"ת יב"ק ואז יהיה האדם בנפש מן העשיה ורוח מן יצירה ונשמה מן בריאה, ואם יתקן עצמו יותר אז יהיו השלושה מן היצירה ואם מתקן עצמו ביותר יהיו השלושה מן בריאה ואם יתקן עצמו ביותר יהיו לו כל השלשה מהאצילות עכ"ל, ולזה התחיל מסכתא זו שהיא מסכת ערכין באות ה' שהיא רומזת אל עולם העשיה כידוע דעולם העשיה נרמזת באות ה' אחרונה דשם הוי"ה וסיים באות א' שרומז לעולם האצילות שהוא א' לארבעה עולמות אבי"ע לרמוז כי תמיד צריך האדם להפריך את עצמו ולעלות ממדרגה למדרגה מן עולם העשיה לעולם האצילות ור"ל עד שיקח כל בחי' הנר"ן שלו מעולם האצילות

הדרן עלך המוכר שדהו וסליקא לה מסכת ערכין, ידוע כי בעונות כביכול מכר את ישראל ואת בהמ"ק כמ"ש כי בחנם נמכרתם ובהמ"ק נקרא שדה כמ"ש ציון שדה תחרש וכו' אבל לעתיד יגדל כבוד המקדש ע"י שיהיה בנינו ע"י השי"ת כמ"ש מקדש אדני כוננו ידיך. וז"ש הדרן עלך ר"ל החזרינו אליך אתה השי"ת המוכר שדהו שמכרת את שדך שהוא בהמ"ק, ואז וסליקא לה מסכת ערכין ר"ל לא יש עוד ערך לבהמ"ק כיון שבנינו יהיה על ידך: סיום למסכת תמורה

דתניא ושמו בנחת. ושמו כולו. ושמו שלא יפזר ע"כ. ור"ל דהגמ' רוצה להביא ראייה דתרומת הדשן שהיה הכהן נוטל מלא מחתה בכל יום ונותנה אצל המזבח כדכתיב והרים את הדשן וכו' ושמו אצל המזבח שהוא אסור בהנאה, ופירש"י ושמו כולו, וכיון דטעון גניזה אסור בהנאה עכ"ל. אמנם בפסחים דף כ"ו ע"א איתא בהדיא בגמ' דאסור בהנאה וז"ל הגמ' שם ושמו אצל המזבח, שלא יפזרו ושמו שלא יהנה ע"כ. והא שלא הביא רש"י ראיה משם דאיתא בהדיא שלא יהנה י"ל דושמו כולו נמי חשיב כמו ראיה בהדיא וע"כ לא הוצרך להביא מגמ' דשם

אמנם י"ל מיש בברייתא ושמו בנחת ושמו שלא יפזר דלכאורה נראה דהלשון כפול דכיון דמניחו בנחת לה יתפזר וא"כ למה חזר לומר שלא יפזר. וי"ל דהא דמניחו בנחת משום דאם אינו מניחו בנחת וממקום נמוך יפרח ממנו באויר ויחסר וע"כ צריך להניחו בנחת וממקום קרוב לארץ ולא ישפכנו מהמחתה ממקום גבוה כדי שלא יפרח ממנו באויר ויחסר. ומ"ש שלא יפזר ר"ל דגם כשמניחו בארץ צריך להזהר להניח צבור במקום אחד ולא בפיזור כדי שלא ילך ממנו אנה ואנה ויחסר

ומיהו עוד יש להבין מ"ש רש"י שם בפסחים בכל יום היה נוטל מלא המחתה ונותנה אצל המזבח והיא נבלעת במקומה כדכתיב והרים את הדשן וכו' ואסורה בהנאה ומועלין בה כדכתיב ושמו אצל המזבח אלא טעון גניזה עכ"ל דאם היא נבלעת במקומה כיצד יהיו נהנין ממנה ויבואו לידי מעילה וי"ל דמה שיכולין להנות ממנה הוא בעודה בידו קודם שיתן אותה על הקרקע דאם בא אחד ולקח מן האפר שבמחתה שבידו מעל, ועוד י"ל דמה שנבלעת במקומה אין ר"ל שנבלעת בארץ ואינה נראת עוד כמו בלועי קרח דכתיב ותכס עליהם הארץ וכו' אלא נבלעת ר"ל שיהיה האפר שוה לארץ ואינו גבוה אבל עדיין הוא נראה ויכולין ליהנות