חיים עד העולם ס

לעכב כמ"ש אח"כ למה לא אמרו בתחלה

וי"ל דרב הונה היה סובר דשמואל יודע הפסוק לרצנכם תזבחהו לדעתכם זבחו אלא שדורשו לכתחלה כיון שלא היה יודע דרשת הפסוק ושחט את בן הבקר כדי שיהיו שני פסוקים ושנה עליו לעכב. ולכן השיב לו ושחט את בן הבקר שתהא שחיטה לשם בן הבקר ור"ל וממילא צריך לדרוש לרצונכם תזבחהו לדעתכם זבחו שנה עליו כ לעכב. אלא דשמואל סבר דרב הונא משיב לו רק מזה הפסוק ולכן חזר לומר לו זה בידינו הוא ר"ל כיון שהוא פסוק אחד יכול לומר היינו דוקא לכתחלה לעכב מנין, וע"כ הוצרך רב הונא להביא לו גם פסוק השני לרצונכם תזבחהו ור"ל כיון דהוו שני פסוקים שנה עליו לעכב

ומה שהתחיל מסכת זו באות כ' וסיים באות ו' לפי שהכ"פ רומז אל הענוה שכן דרך העני להיות כפוף והוא"ו רומז אל הזקיפה כמ"ש ז"ל (מגילה ט"ז ע"ב) על ואו דויזתא דצריך למימתחה בזקיפה כמורדיא דלברות וע"כ בא לרמוז במסכת זו ולומר דאין העיקר המנחות והזבחים ובזה יתרצה האדם לפני קונו אלא עיקר היא הענהו שיהא כפוף בעוה"ז וכמ"ש ז"ל על פסוק זבחי אלהים רוח נשברה כאלו הקריב כל (הקרבנות כולם. ועי"ז יתעלה לעתיד ויהיה לו זקיפה כמו הוא"ו. ועוד שהוא"ו רומז אל בחי' היסוד הנקרא חיים כידוע ולרמוז שיזכה להיות מאותם הנאמר עליהם והיה הנשאר בציון והנותר בירושלים קדוש יאמר לו כל הכתוב לחיים בירושלים

הדרן עלך הרי עלי עשרון וסליקא לה מסכת מנחות. ידוע שכרת השי"ת ברית עם אברהם אע"ה לתת לזרעו עשרה עממים כמ"ש בפ' לך לך וביציאת ה מצרים לא נתן לישראל כ"א שבעה עממים כמ"ש בפ' ואתחנן החתי והגרגשי וכו'. שבעה גוים וכו אבל לעתיד בביאת הגואל בב"א יתן השי"ת לישראל כל העשרה עממים ואז יתקיים הברית כמ"ש לאברהם אע"ה. ואיתא במד"ר (פ' תרומה) וז"ל וכן אתה מוצא לעת"ל שכל האומות עתידין להביא דורון למלך המשיח ומצרים מביאה תחלה וכשסבור שלא לקבל מהם ואומר לו הקב"ה אכסניא נעשו לבני במצרים שנאמר יאתיו חשמנים מני מצרים כוש תריץ ידיו לאלהים מיד מקבל מהם וכו' יעו"ש וז"ש הדרן עלך הרי עלי עשרון ר"ל החזירנו אליך לארצנו ולנחלתנו וקיים מה שאמרת הרי עלי עשרון ר"ל לתת לנו עשר אומות, ואז בעת ההיא וסליקא לה מסכת מנחות ר"ל תעלה לה סדר מנחות שמביאין אוה"ע למלך המשיח: סיום למסכת חולין

והאמר ר' אלעזר שלוחי מצוה אינן נזוקים. בחזרתן שאני. והאמר ר' אלעזר שלוחי מצוה אינם ניזוקין לא בהליכתן ולא בחזירתן. סולם רעוע הוה ומקום דקבוע היזקא שאני דכתיב ויאמר שמואל איך אלך ושמע שאול וכו' ע"כ

ומיהו י"ל מה שהקשה המקשן ער' אלעזר שלוחי מצוה אינן ניזוקין לא ידע דיוכל המתרץ לומר בחזרתן שאני ועוד כיון דיודע כל המימרא דר' אלעזר אינן ניזוקין לא בהליכתן ולא בחזרתן כמו שחזר להקשות אח"כ למה לא הקשה בפעם ראשונה מכל המימרא דר' אלעזר כדי שלא יתרץ לו בחזרתן שאני. ועוד י"ל מ"ש שמואל הנביא ע"ה איך אלך ושמע שאול והרגני דלמה לו לירא מפני שאול אפי' במקום דקבוע היזקא וכי היפלא מה' דבר ולא יכול להצילו ח"ו וכיון ששלחו ודאי