חיים עד העולם נט

והא דאמר בשור הגם ובעוף הדק ולא אמר סתם בשור ובעוף. משום דשור הגס בא לרמוז גם אל הפר שהוא גדול מהשור דשור בן יומו קרוי שור שנאמר שור או כשב או עז כי יולד אבל הפר הוא בן שתי שנים כמ"ש בריש מס' פרה וגם בא לומר שהוא גדול שבבהמות הנקרבות, ועוף הדק בא לרמוז גם אל הבני יונה שהם קטנים מכל עופות הנקרבים כמ"ש במס' חולין דף כ"ב

ומה שאמר ושמא תאמר לאכילה הוא צריך ולא אמר להקרבה הוא צריך משום הפסוקים שמביא כולם נקטו לשון אכילה לכך גם הברייתא נקט לשון אכילה. וטעם הפסוקים עצמם דנקטו לשון אכילה הוא על שם אכילת מזבח כמ"ש אשר תאכל האש את העולה על המזבח. ותצא אש מלפני ה' ותאכל על המזבח וכו'

ומה שאמר לא לרצוני אתם זובחים אלא לרצונכם אתם זובחים וכו' פירש"י לא להנאתי שאני רוצה להטריח אתכם לעשות על כרחכם אלא לרצונכם לצורך עצמכם לקיים מצותי שתהא כפרה לכם בכך עכ"ל. ועוד י"ל לפי שהקרבנות בעצמם הם באים לכפר דחטאת ואשם הם באים לכפר על חטא כידוע והעולה היא מכפרת על עשה ועל לאו הניתק לעשה כמ"ש במס' יומא (ל"ו ע"א) וקרבן התמיד שמקריבין בכל יום הוא כדי להכניע הקלי' ולמתק הגבורות כמ"ש בשער הכוו' (דף י"ג ע"ב וע"ג) כי יש תולעת בקדושה והוא סוד פסוק אל תיראי תולעת יעקב והוא סוד שם אבגית"ץ שהוא בגי' תולעת כי הוא סוד החסד המתגבר ומתגלה ומאיר בכל בקר וכו' והנה כדמיון התולעת הזה שבקדושה יש כנגדו תולע א' בקלי' בס"א וגם הוא מתעורר בכל בקר לכלות את העולם ח"ו והשי"ת ברחמיו מגלה התולע שבקדושה שהוא אור החסד הנז' בסוד וישכם אברהם בבקר וז"ס ענין התמיד הנאמר בו עולת תמיד כי אותיות עולת הם בהיפוך תולע וע"י עולת תמיד הנעשית בכל בקר היה נכנע התולע הטמא דס"א. ואמנם ענין העולה של התמיד דע כי כל עולה היא בחי' לאה העליונה אשר בה כל הדינים והגבורות החזקות כנודע ולכן היו מקריבין כנגדה עולת תמיד כדי למתק הדינין שבה כדי שלה יגבר התולע הטמא הנז' וז"ס עולת תמיד עכ"ד. נמצא דכל הקרבנות הם לצורך או לכפר או להכניע הקלי' ולזה אמר לרצונכם אתם זובחים ר"ל לצרכיכם ולהנאתכם

שם דבר אחר לרצונכם תזבחהו לרצנכם זבחו לדעתכם זבחו. כדבעא מיניה שמואל מרב הונה מנין למתעסק בקדשים שהוא פסול שנאמר ושחט את בן הבקר שתהא שחיטה לשם בן בקר אמר לו זו בידינו הוא לעכב מנין ת"ל לרצונכם תזבחהו לדעתכם זבחו ע"כ

והנה מ"ש דבר אחר ר"ל נדרוש נמי דרשא אחרת לפי שתחלה דרשיה לקרא לרצונכם כמו לצרכיכם כנז ומדלא אמר לצרכיכם אלא לשון רצון דריש ביה נמי דרשא אחרת

ומה שאמר כדבעא מיניה שמואל מרב הונא משמע דשמואל היה קטן מרב הונא והא דאמר במס' ערכין (ט"ז ע"ב) יתיב רב הונא וחייא בר רב קמי שמואל דמשמע רב הונא תלמידו של שמואל הוה מדיתיב קמיה כבר הקשו זה בתו' חולין (י"ג ע"א) ותרצו דתרי רב הונא הוו יעו"ש

אמנם יש להבין הבעיא דשמואל דהוא בעא מרב הונא מנין שהוא פסול ואיך השיב לו רב הונא לענין לכתחלה כמו שהחזיר לו שמואל זה בידנו הוא לעכב מנין. ועוד כיון שיודע רב הונא פסוק לרצונכם תזבחהו לדעתכם זבחו שהוא