חיים עד העולם נח

כל חיתו יער בהמות בהררי אלף, ידעתי כל עוף הרים וזיז שדי עמדי. האוכל בשר אבירים ודם עתודים אשתה. לא אמרתי אליכם זבחו כדי שתאמר אעשה רצונו ויעשה רציני. לא לרצוני אתם זובחים אלא לרצונכם אתם זובחים שנאמר לרצונכם תזבחוהו ע"כ

והנה י"ל מהו שאמר בוא וראה ולא אמר סתם א"ר שמעון בן עזאי מה כתיב בפ' קרבנות וכו' ועוד מהו שאמר שלא נאמר בהן לא אל ולא אלהים אלא ה' והלא כתוב בפי קרבנות שם אלהיך ולא תשבית מלח ברית אלהיך וגם שם אלהיו ועשה אחת מכל מצות ה' אלהיו. ועוד י"ל מהו שאמר שלא ליתן פתחון פה לבעל דין לחלוק ולא אמר ושלא ליתן פתחון פה לחלוק, ועוד מהו זה הפתחון פה של בעל דין לחלוק

והנה רש"י פירש שלא ליתן פתחון פה לבעל דין. לאומרים רשיות הרבה הן והדבר מוכיח שזה ששמו כך צוה להקריב לו מנחה. וזה ששמו כך צוה להקריב לו פרים. וזה אלים. לכך נאמר בכולם ריח ניחוח לה' עכ"ל. אמנם לפ"ז למה לא חש הכתוב שיאמרו שתי רשיות כ"א במעשה הקרבנות ובמעשה בראשית לא חש באמרו נעשה אדם בצלמנו כדמותינו

אבל הטעם נראה לפרש בס"ד הא דלא חש הכתוב כ"א במעשה הקרבנות משום דאי הוה כתיב בהו אל או אלהים היה יכול האדם לעשות רמאות משום דגם הע"ז נקראת בשם זה אל ואלהים כגון כי לא תשתחוה לאל אחר, לא יהיה לך אלהים אחרים. וא"כ היה יכול האדם להביא קרבן בבהמ"ק ואומר זה הקרבן לאלהים והשומעים יסברו שכוונתו לשמים והוא יכוין לשם ע"ז ששמה ג"כ אלהים ולא יודע הדבר ונמצא מקריב בבהמ"ק קרבן לע"ז ולכן לא אמר הכתוב במעשה הקרבנות לא אל ולא אלהים כ"א שם הוי"ה כדי שלא ליתן פתחין פה לבעל דין דהיינו למי שיש בו צד מינות לחלוק דהיינו לעשות רמאות, אבל במעשה בראשית שכתוב נעשה אדם בצלמנו כדמותנו שהדבר ידוע שזהו נאמר כדי שילמוד אדם מוסר ולקחת עצה ממי שקטן ממנו כמו שנתיעץ כביכול עם המלאכים בבריאת האדם אעפ"י שאינו נצרך להם ח"ו כי מי יאמר לו מה תעשה ומה תפעל, אם יבא אדם אחד לכפור ולומר שתי רשיות ח"ו תיכף הוא ניכר שהוא כפרן מטפחין אותו על ראשו, ולזה אמר בא וראה ר"ל תן דעתך והתבונן מה כתיב בפ' הקרבנות וכו' ר"ל דבמעשה הקרבנות חש ובמעשה בראשית לא חש והוא משום שלא ליתן פתחון פה לבעל דין ר"ל למי שיש בו צד מינות לחלוק ר"ל לעשות רמאות כנז'

והגם שכתוב בפ' הקרבנות אלהיך ואלהיו כנז' י"ל דהקפידה דוקא אם היה כתוב אצל צווי הקרבן או הקרבת הקרבן אבל מ"ש במקום אחר אין קפידה. וזהו מדוקדק ג"כ מפירש"י שכתב לכך נאמר בכולם ריח ניחח לה' משמע דדוקא אצל הקרבה יש קפידה אבל מ"ש במקום אחר אין קפידה

ועוד י"ל דהקפידה היא דוקא אם היה כתוב בסתם אל או אלהים אבל מה שמדבר לנוכח מלח ברית אלהיך או מכל מצות ה' אלהיו שמדבר לנוכח הנשיא אין קפידה שבזה ליכא פתחון פה לבעל דין לחלוק. וזה מדוקדק מלשון הברייתא שכתוב שלא נאמר בהם לא אל ולא אלהים משמע דדוקא באלו השמות שהם סתם יש קפידה משום בעל דין אבל באלהיך ובאלהיו שהם לנוכח אין קפידה