חיים עד העולם נו

ההלכות, אבל גבי ר' זירא ורבה בר רב מתנה אע"ג שרבי זירא הוה חריף ודומה לרבה אבל רבה בר רב מתנה לא הוה כמו רב יוסף שרב יוסף הווהשמועות מזומנות אצלו ומשיב לכל שואל תיכף ומיד אבל רבה בר רב מתנא עד שיהיה מתון ומסיק ולא תיכף ומיד ולפיכך נסתפק להו והניחו בתיקו כי אפשר שהם שוים

וזה שהניח המסדר מעשים אלו סוף מסכתא זו לפי שכל המסכת מדברת על הוריות הוראה בטעות ובא לרמוז אל מש"ל כי ע"י הענוה אם האדם יהיה עניו ינצל מן הטעות ויתכוין אל האמת ופוסקים לו גדולה מן השמים כמו שמצינו גבי אביי ומגדלתו ומרוממתו על כל המעשים

וזה שאמר הדרן עלך כהן משיח וסליקא לה מסכת הוריות, ר"ל עכשיו אנחנו בגלות וגם יש קליפות ששולטים בעולם שמהם באה השכחה אפשר שיטעו בהוראה אבל אנו מתפללים הדרן עלך כהן משוח ר"ל שתחזירנו אליך לארץ ישראל ויהיה כהן ומשיח ואז וסליקא לה מסכת הוריות ר"ל יהיה לה עילוי לדיני הוראות שלא יש עוד שכחה וטעות שהקליפות מתבטלים כמש"ה ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ וכו' ומלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים בב"א: סיום למסכת זבחים

ת"ר מנין לעשות זמן (להיות נפסל בנותר) בבמה קטנה כבמה גדולה. דהא אמרה תורה לן (היינו נותר) ישרף ויוצא ישרף מה יוצא כשר בבמה אף לן כשר בבמה, ולאו ק"ו הוא מעופות (בתמיה) מה עופות שאין המום פוסל בהן זמן פוסל בהן, קדשי במה קטנה שהמום פוסל בהן אינו די שזמן פוסל בהן, מה לעופות שכן אין הזר כשר בהן, תאמר בבמה קטנה שהזר כשר בה לא יהא זמן פוסל בה, ת"ל וזאת תורת זבח השלמים לעשות זמן במה קטנה כזמן במה גדולה ע"כ. ור"ל מדלא אמר וזאת תורת זבח השלמים כמ"ש לעיל בההיא פרשה וזאת תורת האשם וזאת תורת החטאת אלא הוסיף לומר תורת זבח השלמים לומר תורה אחת לכל זבח שלמים ואפי' הקרבים בבמה קטנה שהיא במת יחיד: אמנם י"ל דברי הברייתא דלמה בתחלה הביא ראייה מיוצא דלן כשר בבמה ב וחזר להביא ק"ו מעופות דלן אסור בבמא וסתר אותו הק"ו וחזר להביא מהפסוק דפוסל בבמה ולמה לא הביא תחלה מהפסוק שהזמן פוסל בבמה כיון שיודע הפסוק. ועוד כיון שאמר לעיל (קי"ב ע"ב) באו לירושלים נאסרו הבמות ולא היה להם עוד היתר א"כ למה שקיל וטרי בדבר שכבר עבר

והנה לקושיא ראשונה י"ל דהא שלא הביא הפסוק מתחלה שהזמן פוסל בבמה משום שהייתי אומר דזה לא צריכא קרא דמהיכא תיתי דמותר כדי שיצטרך קרא למימר דאסור. וע"כ הביא תחלה ראיה מיוצא דזמן כשר בבמה. וחזר להביא ק"ו מעופות וסתר אותו לומר שגם מזה משמע דזמן כשר בבמה, ואח"כ הביא הפסוק דזמן פוסל בבמה לומר בשביל כך הוצרך קרא ללמד דזמן פוסל בבמה לפי שאם לא היה קרא הייתי אומר זמן כשר בבמה. וזה מדוקדק מדברי הברייתא שאחר שאמר מנין לעשות זמן בבמה קטנה כבמה גדולה, תיכף אמר דהא אמרה תורה וכו' לומר דלמה הוצרכתי לומר מנין משום דיש סברה להתיר: