חיים עד העולם נה

סיום למסכת הוריות

אביי ורבא ורבי זירא ורבה בר מתנה הוו יתבי. והוו צריכי רישא אמרי כל דאמר מלתא ולא מפריך להוי רישא. דכולהו איפריך דאביי לא איפריך חזייה רבא לאביי דגבה רישא א"ל נחמני פתח ואימא

וי"ל דודאי ארבעתם היו חכמים גדולים והיו ראויים להיות ראש ישיבה כמו שמצינו שאחר אביי מלך רבא ונעשה ראש ישיבה כמ"ש בפ' הרואה דנ"ו ע"א וא"כ למה תלו הטעם בכל דאמר מלתא ולא מפריק להוי רישא. ונלע"ד בס"ד ע"פ מ"ש רז"ל במסכת עירובין דף י"ג ע"ב א"ר אבא אמר שמואל שלש שנים נחלקו ב"ש וב"ה הללו אומרים הלכה כמותינו. והללו אומרים הלכה כמותינו, יצתה בת קול ואמרה אלו ואלו דברי אלהים חיים הן והלכה כבית הלל. וכי מאחר שאלו ואלו דברי אלהים חיים מפני מה זכו ב"ה לקבוע הלכה כמותן מפני שנוחין ועלובין (פי' רש"י סבלנין) היו ושונין דבריהן ודברי ב"ש ולא עוד אלא שמקדימין דברי ב"ש לדבריהן וכו' ללמדן שכל המשפיל עצמו הקב"ה מגביהו וכל המגביה עצמו הקב"ה משפילו כל המחזר על הגדולה גדולה בורחת ממנו וכל הבורח מן הגדולה גדולה מחזרת אחריו עכ"ל הגמ', נמצא לפי שהיו ב"ה סבלנים וענוים נתנו להם גדולה מן השמים שהלכה כמותן ולפיכך נתנו זה הסי' כל דאמר מלתא ולא מפריך להוי רישא. דכיון דאמר מילתא ולא איפרך א"כ בודאי יש לו ענוה יתירה ובשמים הגדילוהו שמתכוין אל האמת וא"כ צריך להגדילו נמי להיות ראש ישיבה. וז"ש חזייה רבא לאביי דגבה רישא א"ל נחמני פתח ואימא דמא צריך למימר ליה פתח ואימא דודאי הוא ידרוש כיון שנעשה ראש ישיבה אלא מרוב ענותנותו לא רצה להתגדל ולדרוש עד שאמרו לו פתח ואימא

שם איבעיא להו רבי זירא ורבה בר רב מתנת הי מנייהו עדיף. רבי זירא חריף ומקשה ורבה בר רב מתנה מתון ומסיק מאי תיקו

וי"ל דבאיזה ספק נסתפק להם והניחו בתיקו. ועוד למה לא פשטו לה מרבה ורב יוסף כדאמר שם בגמרא רב יוסף סיני רבה עוקר הרים שלחו לתמן איזה מהם קודם שלחו להו סיני עדיף דאמר מר הכל צריכין למרי חטייא. וא"כ הכא נמי לכאורה נראה דרבה בר רב מתנה דומה לרב יוסף דכיון שהוא מתון ומסיק אליבא דהילכתא דומה לרב יוסף שהשבח שלו מפני שהוא בעל הלכות ונהנין בהלכותיו ורבי זירא שהיה חריף ומקשה דומה לרבה עוקר הרים

ונלע"ד בס"ד ע"פ מ"ש העו' בבא מציעא דף נ"ט ע"ב על מחלוקת רבי אליעזר ורבנן בתנורו של עכנאי ויצאה בת קול ואמר רבי יהושע לא בשמים היא והקשו התו' והא' דאמר בפ"ק דיבמות דהלכה כב"ה משום דיצאה בת קול ותירצו שאני הכא שבא לחלוק על דברי תורה דכתיב אחרי רבים להטות אבל התם אדרבה ב"ה רובא אי לאו משום דהוה מספקא לן אי אזלינן בתר רובא משום דב"ש הוו חריפי טובא עכ"ל התו', נמצא דהספק היה אי אזלינן בתר החריפות או בתר אליבא דהלכתא שהם הרוב ואתא בת קול ופשיט דאזלינן בתר הרוב שהם אליבא דהלכתא והילכך הכא נמי גבי רבה ורב יוסף שרבה היה חריף ורב יוסף היה בעל שמועות שהם הלכות פשטו להו תמן שרב יוסף עדיף מפני שהכל צריכין למרי חטייא שהם