חיים עד העולם נב

וליכא ספיקא בזה אלא הספק הוא כיון שאוריה היה בבית א' וזכריה בתחלת בית ב' הייתי אומר כיון שנתקיים דברי אוריה בחרבן בית א' ג"כ נתקיים דברי זכריה בבנין בית ב' שישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלים ולא על הלעתיד דבר הכתוב וכמו שהקשו התו' אבל השתא דראינו דגם בית שני נחרב עד שנשתומם ושועלים הלכו בו כמו נבואת אוריה א"כ עדיין לא גמרה לה נבואת אוריה עד אחר בית שני שהיא על ב"פ וא"כ מוכרח הוא שגם נבואות זכריה עדיין לא נתקיימה אלא עתידה להתקיים לעתיד וכמו שדרשו רז"ל במסכת פסחים דס"ח ע"א פסוק זה על העתיד. וז"ש עכשיו שנתקיימה ר"ל שגם עכשיו בחרבן בית ב' נתקיימה נבואתו של אוריה בידוע שנבוא תו של זכריה מתקיימת לעתיד. וז"ש בלשון הזה אמרו לו עקיבא ניחמתנו עקיבא ניחמתנו ר"ל שני נחמות אחת על בית א' ואחת על בית ב' דכיון שהזכיר להם גם חרבן בית א' צריך לקבל תנחומין גם עליו. וז"ש בלשון הזה אמרו לו שלא תאמר אחת אמרו הם ואחת אמר המסדר הגמרא על עצמו כשראה זה המעשה וז"ש הדרן עלך אלו הן הלוקין ר"ל החזירם איך לאלו הן הלוקין ישראל שסבלו צער החרבן והגלות וסליקא לה מסכת מכות ולא תבא לה עוד כמש"ה ופדויי ה' ישובון ובאו ציון ברנה וכו' בב"א: סיום למסכת שבועות

הא שהתחיל התנא במסכת זו בשין שבועת שתים וכו וסיים בריש פטור שהם ביושר ש"ר ולמפרע ר"ש לרמוז כ"א יהלוך אדם למפרע ולעבור על ד"ת שאינו נזהר משבועת שוא ושקר אז הוא נעשה רש. וכמ"ש לעיל בגמרא דף ט"ל ע"א כל עבירות שבתורה אם יש לו זכות תולין לו שנים ושלושה דורות וכאן נפרעין ממנו לאלתר שנאמר הוצאתיה נאום ה' צבאות ובאה אל בית הגנב ואל בית הנשבע בשמי לשקר ולנה בתוך ביתו וכלתו ואת עציו ואת אבניו. הא למדת דברים שאין אש ומים מכלין אותן שבועת שקר מכלין אותן ע"כ. ונראה דמזה הטעם התחיל התנא במסכתא זו ה' פרקים בלשון שבועה כנגד ה' אותיות שם אלהים לרמוז כי שם אלהים שהוא דין ינקום ממי שמחלל את השבועות וגם נראה לי בס"ד שזהו ג"כ הטעם כשצוה השי"ת על השבועה הזכיר מדת שם אלהים כמש"ה לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא לרמוז כי ינקום ממנו במדת שם אלהים שהוא דין

ועוד כי השבועה היא בעדת המלכות כמ"ש הרב ז"ל בשער הקדמות דף ל"ז ע"ב וז"ל ענין השבועות והנדרים כי חומר בזה מה שאין בזה והענין הוא כי השבועה היא כנשבע במלך עצמו שהיא המלכות הנקראת נוק' דז"א אבל הנדרים כנודר בחיי המלך שהיא אימא עילאה הנקראת חיי המלך בסוד תפלה ש"ר הנקראת חיים כנודע ולכן ג"כ הנדרים חלים על דבר מצוה לפי שהנדר הוא באימא והיא גבוהא מן המצוה משא"כ בשבועה. ואמנם עונש השבועה גדול מעונש הנדר עם היותו יותר עליון. והטעם הוא לפי שלמעלה במקום האימא אין שליטה ואחיזה אל החיצונים כ"כ משא"כ למטה בנוק' דז"א כי שם כתיב סביב רשעים יתהלכון והעובר על השבועה נותן אל החיצונים כח נמרץ להתאחז בה ולכן ענשה מרובה מן הנדר עכ"ל. נמצא שהשבועה היא במדת המלכות והמלכות היא שם אדני שהוא בהיפוך אתוון דינא דין וגם יש בה אלהים שהוא דין כידוע. וזה שאמר הכתוב לא תשא את