חיים עד העולם מה

תחתון ר"ל לאלו היושבים בגן עדן התחתון אמ"ר עם ירצה העליון ליקח את עפרו ר"ל הקב"ה בעל הגן אם ירצה ליקח את עפרו ר"ל שאינו עושה גן עדן העליון וגן עדן התחתון בגובה אלא רק ברוחניות אין כאן ירק וא"כ צריך ליקח אותו העליונים שהם חשובים, א"ר יהודה אם ירצה התחתון למלאת את גנתו ר"ל מי שברא לגן התחתון ור"ל למה אתה אומר של גן העליון כדי שיהיה בשבילם ויקחו הם תאמר של גן התחתון כדי שיהיה בשבילם ויקחו הם א"ר מאיר מאחר ששניהם יכולין למחות זה את זה ר"ל כל אחד אומר בשבילי נעשה הדבר הזה רואין מהיכן ירק זה חי, א"ר שמעון כל שהעליון יכול לפשוט את ידו וליטול ר"ל ע"י זכיותיו המרובין שנותנין לו כח ליטול הרי הוא שלו והשאר של התחתון. והא דאמרוה קמי דשבור מלכא דהוא ג"כ יש לו חלק בג"ע התחתון [שהאומות נפשות שלהם מצד החיצוניות כמבואר במו"ש ש"ו ח"ג פ"ז] דחסיד באומות היה כמ"ש ראמת שמואל וכתב הרמב"ם בהל' (תשובה פ"ג) דחסידי אומות העולם יש להם חלק לעוה"ב ואמר אפריון נמטייה לר"ש משום שהוא מזכי שטרא לבי תרי

ויש לתת רמז למה מתחיל הגמרא באות למ"ד ומסיים באות נו"ן שעולין גי' פ' לפי שכל מסכתא זו על משא ומתן ובא לרמוז לך שלא יאבד אדם כל ימיו בעוה"ז במו"מ אלא צריך לצרף עמהם תורה הנאמרת בפה ור"ל שיקבע לו עתים לתורה ג"כ

הדרן עלך הבית והעלייה וסליקא לה מסכת בבא מציעא, הבית והעלייה רומזים אל בית שלישי שעתיד ליבנות בב"א במקום עליון גבוה כמש"ה נכון יהיה הבית הזה בראש ההרים וכו' בבא מציעא רומזת אל התפלה שהיא אמצעית כנגד התמיד כמ"ש ז"ל תפילות כנגד תמידים תיקנום אבל לא ממש שעושין בפועל הקרבת תמיד, וז"ש הדרן עלך הבית והעלייה ר"ל אנחנו מחזרין עליך הבית אתה בית שלישי והעלייה שעתיד לעלות ולהיות בראש ההרים, ואז וסליקא לה מסכת מציעא שהיא התפילה במקום הקרבנות שאין צריכה עוד שיהיה לנו הקרבת תמידין ממש בפועל בב"א

או יאמר הבית רומז אל המלכות והעלייה אל היסוד כי הוא למעלה ממנה וגם הוא המשפיע לה כידוע. וכל מגמתינו הוא לחבר יסוד ומלכות זב"ז לכך תני להוא בהדדי הדדי, וידוע דבזמן הזה לא יש זווג תדירי ביסוד ומלכות אבל לעתיד יהיה זווגא שלים דלא פסיק, וז"ש הדרן עלך הבית והעלייה ר"ל אנחנו כל מגמתינו מחזירין עלך הבית והעלייה שיבא הגואל ויהיה חבור יסוד ומלכות זב"ז זווגא שלים דלא פסיק לעלמין ועי"ז וסליקה לה מסכת בבא מציעא ר"ל שלא נצטרך עוד לעשות הזווג ע"י התפילה [ונקראת מסכת ע"ש שעושה חיבור בעולמות מעשיה ליצירה ומיצירה וכו' כמו המסכת שמחבר דבר אל דבר] אלא יבא הגואל ונעשה הזווג מאליו תדיר בכל עת בב"א: סיום למסכת בבא בתרא

והלכתא ערב בשעת מתן מעות לא בעי קנין. אחר מתן מעות בעי קנין.