חיים עד העולם ד

מדה כנגד מדה. וז"ש ילכו מחיל אל חיל וכו' כי חי"ל ג"י ח"ס ור"ל כשילכו מחם התלהבות התפלה לחם התורה כמש"ה הלא כה דברי כאש וכו' יראה אל אלהים בציון שיזכה לקבל פני שכינה. ואמרו ילכו לשון רבים ואח"כ יראה לשון יחיד. הענין הוא כי זהו שיוצא מבה"כ ונכנס לביה"מ לעסוק בתורה יש מתקנאים ממנו ולומדים ממעשיו והמזכה את הרבים זכות הרבים תלוי בו ע"כ קראו בלשון רבים, ואמרו יראה אל אלהים בציון שפירושו האדם מתראה לפני המקום אע"ג דרבי לוי אמר זוכה ומקבל שכינה שפירושו האדם רואה פני שכינה קרי ביה יראה ג"כ שהאדם רואה ומתראה לפני המקום וכמ"ש במסכת חגיגה דף ב' ע"א

שם. אמר רבי חייא בר אשי אמר רב, תלמידי חכמים אין להם מנוחה לא בעוה"ז ולא בעוה"ב שנאמר ילכו מחיל אל חיל יראה אל אלהים בציון

נראה לפרש מ"ש אין להם מנוחה לא בעוה"ז הוא במ"ש למעלה שהולכים מבה"כ לבית המדרש ואינו חושש להבראת גופו שהולך בתחלה לבית לסעוד ואח"כ לביה"מ אלא תיכף קודם שנח מתפלה של בה"כ הולך לביה"מ לעסוק בתורה או במ"ש רש"י ז"ל שהולכים מישיבה לישיבה וממדרש למדרש. ומ"ש ולא בעוה"ב הוא כי הצדיק אחר פטירתו מן העוה"ז והולך לעוה"ב תמיד הוא מזדכך ועולה ממדרגה למדרגה למחיצה יותר עליונה וכשמעלין אותו למחיצה יותר עליונה מענישין אותו על דקדוקי מצות קלות. וכפי ערך המעלה שמעלים אותו צריך שיזדכך יותר אפי' בדקדוקי מצות כחוט השערה וכנז' בשער הגלגולים הקדמה כ"ב יעו"ש. וז"ש אין להם מנוחה לעוה"ב כי תמיד הם מזדככים ועולים ממדרגה למדרגה למחיצה יותר עליונה וזה שאמר הכתוב יראה אל אלהים בציון שזכר שם אלהים שהוא דין כידוע ולא אמר שם הוי"ה שהוא רחמים לרמוז כי בעלותו ממדרגה למדרגה להתקרב אל ה' למחיצה יותר עליונה יש דין שמענישין אותו אפי' על דקדוקי מצות קלות. ואימרו ילכו מחיל אל חיל לשון רבים ואח"כ יראה לשון יחיד לומר שאע"ג שיש הרבה ת"ח בעוה"ז שהולכים מבהכ"נ לביה"מ או מישיבה לישיבה וכו' אין מדרגתם שוה לעוה"ב אלא כל אחד ואחד כפי בחינתו וכמ"ש רז"ל במסכת בבא בתרא דף ע"ה ע"א כי על כל כבוד חופת מלמד שכל אחד ואחד עושה לו הקב"ה חופה לפי כבודו יעו"ש. ואומרו בציון לרמוז אל בחי' ג"ע כי היסוד נקרא ציון כמ"ש בע"ח שער ל"ה פ"ג, ושם בחי' גן עדן כמ"ש רז"ל בשער הכוונות דרוש ד' מדרושי הלילה דף נ"ד ע"ב שגן עדן העליון ביסוד הבינה וג"ע התחתון ביסוד המלכות יעו"ש

שם. א"ר אלעזר א"ר חנינה. ת"ח מרבים שלום בעולם שנאמר וכל בניך למודי ה' ורב שלום בניך אל תקרי בניך אלא בוניך שלום רב לאוהבי תורתיך ואין למו מכשול. יהי שלום בחילך שלוה בארמנותיך. למען אחי ורעי אדברה נא שלום בך. למען בית ה' אלהינו אבקשה טוב לך. ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום

וי"ל דמאיזה טעם ת"ח מרבים שלום בעולם. ועוד היאך יצא ראיה מהפסוק שהביא שת"ח מרבים שלום בעולם שהפסוק לא אמר כ"א וכל בניך למודי ה' ורב שלום בניך דמשמע דמי שהוא לומד לו מרבית השלום. וגם מ"ש אל תקרי בניך אלא בוניך אינו משמע על העולם אלא הפסוק מדבר על כנסת ישראל, וגם י"ל מה יש קישור לזה עם הפסוקים שהביא: