חיים עד העולם ג

חיים עד העולם סיום למסכת ברכות (וגם למסכת מו"ק ויבמות ונזיר וכריתות ותמיד

) אמר רבי לוי בר חייא היוצא מבית הכנסת ונכנס לבית המדרש ועוסק בתורה זוכה ומקבל פני שכינה שנאמר ילכו מחיל אל חיל יראה אל אלהים בציון ע"כ, וי"ל מהו הטעם שאמר היוצא מבית הכנסת ונכנס לביהמ"ד כי מה יש הפרש אם יוצא מבית הכנסת והולך לבית המדרש או יוצא מביתו והולך לביהמ"ד. ועוד מהו אומרו ועוסק בתורה כי ודאי ההולך לביהמ"ד עוסק בתורה וכי הולך לביהמ"ד לעסוק בדברי הבאי ח"ו. ועוד למה נתן לו שכרו שיזכה לקבל פני שכינה ולא אמר שיזכה לחיי העולם הבא או דבר אחר

ונלע"ד בס"ד כי ידוע כי האדם הוא כלול מטו"ר ויש בו יצה"ט ויצה"ר, ויצה"ר מסית את האדם להלוך בתענוגי העוה"ז לאכול ולשתות ולשמוח ולעדן גופו החומרי של העוה"ז אבל היצה"ט מסית את האדם להלוך ולחזר אחר התורה ומצות ומעט"ו ודעת האדם שוקל לעשות פשרה ביניהם לאחוז בזה וגם בזה והוא כשקם האדם בבקר הולך לבית הכנסת להתפלל ולומד מעט ואח"כ הולך לביתו לסעוד ואח"כ הולך לעסקיו. אבל האיש אשר נגע האלהים בלבו ואינו חושב תענוגי העוה"ז למאומה ומגבר בו היצה"ט וכל חפצו ותאותו לעסוק בתורה ובמצות בלבד כדי להאיר בחי' הנר"ן שלו זה לא דיו שהולך לביה"כ להתפלל ויוצא להלוך לביתו לסעוד ואח"כ הולך לביהמ"ד אלא תיכף כשיוצא מבה"כ הולך לביהמ"ד כי אינו חושש לגופו להברותו אלא כל חשקו להאיר נשמתו וע"כ מודדין לו מדה כנגד מדה כמו שהוא רודף אחר האורה כך משלמין לו שזוכה לקבל פני שכינה ונהנה מאורה. ואומרו ועוסק בתורה ר"ל בדברי הגמרא פלפול וסברה ומוציא הלכה לאורה כי עי"ז משבר כח הקלי', ומוציא הלכה לאורה ולכן זוכה לקבל פני שכינה להנות מאורה אבל לא בקורא מקרא

ועוד נ"ל בס"ד דמי שהוא יוצא מבה"כ להלוך לביהמ"ד כיון שאין דעתו להלוך לבית לסעוד או לעסקיו יהי לבו פנוי ובוטח כי אינו חושש לזמן אם יעבור ויבא להתפלל בכונה ובשמחה רבה ובהתלהבות ועי"ז תקבל נפשו אור עליון הנמשך בעת התפילה כמ"ש בשער הכוונות דף א' ע"ב יעו"ש. ואח"כ כשיבא תיכף לביה"מ לעסוק בתורה הרי נוסף אורה על אורה ועי"ז יזכה לקבל פני שכינה להנות מאורה