חיים עד העולם לח

דאתיבו עלה אמן דא הוא בקיומא כדקא יאות וכו' וכ"ש אם היא ברכתא דסגיאין מברכין לה ומעטרין לה בעטרין קדישין ברזא דאמן. אמן הוא רזא דקשרין דכל יחודא וקדושא ברזא דמאריה ומעטר לההיא ברכתא בעיטרין עילאין כדקא יאות וכו' יעו"ש. ואמרו ז"ל במס' שבת (קי"ט ע"ב) כל העונה אמן בכל כוחו פותחין לו שערי ג"ע שנאמר פתחו שערים ויבוא גוי צדיק שומר אמונים אל תקרי שומר אמונים אלא שאומרים אמן ע"כ. וכתב בס"ח ח סימן תתפ"ג כל העונה אמן בעוה"ז יזכה לומר אמן לעוה"ב שנאמר ברוך ה לעולם אמן ואמן אמן בעוה"ז ואמן לעוה"ב יעו"ש נמצא שכ"כ גדלה מעלת העונה אמן ולזה א"ר יוסי גדול העונה אמן יותר מן המברך

ומ"ש בברייתא שנייה שממהרין למברך תחלה. י"ל ע"פ מ"ש הרב ז"ל בשה"מ פי עקב וז"ל וע"י מה שאנחנו מכוונים באכילתנו אנו ממשיכים לבחי' המלכות שפע ומזון וממה שאנו ממשיכין לה היא מחלקת אח"כ ונותנת מזון ואכילה אלינו ולכן צריך לברך בהמ"ז בעין טובה ובשמחה יתירה להראות לפניה כנדיבים בעין טובה ולא כצרי עין ואז גם היא נותנת לנו מזונותינו בשמחה ובעין טובה עכ"ל נמצא דע"י הברכה בשמחה מקבל האדם שפע רב ולזה אמר שממהרין למברך תחלה לפי שע"י הברכה תהיה קבלת השפע

נמצא דלכל אחד יש איזה מעלה למברך ולעונה אמן ולכן מר סבר מברך עדיף ומר סבר עונה אמן עדיף. ונלע"ד י"ל דתרוויוהו איתנהו דהיינו בברכה שחייב בה כגון תפלת לחש ובהמ"ז וכדומה מברך עדיף דמצוה בו יותר משלוחו אבל בברכה שאינו חייב בה כגון חזרת התפלה שאין החיוב מוטל רק עליו או כגון מברך רק להוציא אחרים כגון ברכת קידוש וכדומה דאעפ"י שיצא מוציא עונה אמן עדיף. ואעפ"י שאמר הש"ס תנאי היא י"ל היינו לכאורה אבל לכשנתיישב בדבריהם נוכל לומר דמר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי ושניהם דברי אלהים חיים

שם א"ר אלעזר א"ר חנינא וכו' כבר מפורש זה בסיום למסכת ברכות קחנו משם

ומה שהתחיל מסכת זו באות כף כפופה וסיים באות כף פשוטה לרמוז דמי שהוא כופף עצמו בעוה"ז דהיינו שיש בו מדת הענוה לסוף דהיינו לעתיד יהיה פשוט וזקוף וגם קושרים לו כתר (דכף הוא כתר) וכמ"ש ז"ל לעתיד צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם וזהו ג"כ שסיים הש"ס ורב שלום בניך לרמוז שהעניו יזכה ג"כ לשלום כמ"ש וענוים ירשו ארץ והתענגו על רוב שלום

הדרן עלך הכותים אין להם נזירות וסליקא לה מסכת נזיר. ידוע דהכותים הם רמז לבחי' הקלי' ולעתיד יתבטלו ע"י שיתבררו מהם כל ניצוצי הקדושה בסוד ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ והרשעה כולה בעשן תכלה. והנזיר רמז שאי' הקדושה כמ"ש כל ימי נזרו קדוש הוא לה' וז"ש הדרן עלך הכותים אין להם נזירות ר"ל החזירם אליך כל ניצוצי הקדושה והכותים שהם בחי' הקלי' לא ישאר להם שום נזירות דהיינו ניצוצי הקדושה. ואז וסליקא לה מסכת נזיר ר"ל יהיה עילוי לבחי' הקדושה כמ"ש ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד: