חיים עד העולם לז

סיום למסכת נזיר

אמר ליה רב לחייא בריה חטוף ובריך, וכן א"ל רב הונא לרבה בריה חטוף ובריך (ר"ל כוס של בהמ"ז) למימרא דמברך עדיף, והתניא ר' יוסי אומר גדול העונה אמן יותר מן המברך וא"ל רבי נהוראי השמים כך היא תדע שהרי גוליירים (חלשין מתגרין במלחמה תחלה) מתגרין במלחמה וגבורים נוצחין (אף כאן העונה אמן בא לאחר המברך ומנצח כלומר שהעונה אמן משובח מן המברך) תנאי היא. דתניא אחד המברך ואחד העונה אמן במשמע אלא שממהרין (ליתן שכר) למברך תחלה ע"כ

והנה י"ל מהו שאמר חטוף ובריך דאי איכא חכם גדול ממנו שצריך לכבדו או כהן שצריך לקדשו כמ"ש וקדשתו לכל דבר שבקדושה לפתוח ראשון ולברך ראשון וכו' כיצד יחטוף ויברך והלא הויה ח"ו מצוה הבאה בעבירה. ואם עשו לו כבוד ונתנו לו כוס לברך בלא"ה צריך לברך כמ"ש ז"ל במס' ברכות (דף נ"ה ע"א) ג' דברים מקצרים ימיו של אדם מי שנותנין לו ס"ת לקרות ואינו קורא. כוס של ברכה לברך ואינו מברך וכו' וא"כ לאיזה ענין מצוה אותו לאמר חטוף ובריך ועוד מהו אומרו תיבת חטוף ולא אמר קח וברך

ועוד י"ל מ"ש ר יוסי גדול העונה יותר מן המברך וכו' ואח"כ אומר תנאי היא דתניא אחד המברך ואחד העונה אמן במשמע אלא שממהרין למברך תחלה דבאיזה סברא פליגי ולמה ממהרין למברך תחלה

והנה לקושיא ראשונה י"ל הא דאמר חטוף ובריך ודאי דהיכא דאיכא גדול ממנו בחכמה או כהן שצריך להקדימו במקום זה לא אמרינן חטוף ובריך. וכן היכא דשוין ויהבו ליה כסא ודאי שצריך לקבלו כנז' אלא מ"ש חטוף ובריך ר"ל במקום שהמסובים הם שוים ורואה מהתנועות של בעה"ב שרוצה ליתן הכוס לאחר בזה יעשה איזה המצאות כדי שיתנו הכוס לידו אבל לא יחטוף ממש דזה אינו משורת דרך ארץ וכ"מ בהדיא מפירש"י בברכות (דף נ"ג ע"ב) שכתב וז"ל חטוף ובריך. כשמושיטין כוס של ברכה הוי מחזר שיתנהו לך ותברך עכ"ל ור"ל שיעשה איזו השתדלות והמצאות שיתנו לו אבל לא יחטוף ממש

ומ"ש חטוף ובריך ולא אמר קח ובריך לפי שע"י המצות והברכות שעושין ישראל הם מבררין נצוצי קדושה מבאי' הקלי' וכמ"ש בשה"מ פ' בהר ולזה אמר בלשון חטיפה לרמוז שע"י הברכה והמצוה הזאת שעושה הוא חוטף נצוצי קדושה מבחי' הקלי' ולכך מזרזו להשתדל לברך: שק

ומ"ש ר' יוסי גדול העונה אמן יותר מן המברך וכו' משום דאיתא במד"ר באלה הדברים ע"פ והיא אם שמוע תשמעו וכו' א"ר יהודה בר סימון אמן יש בה ג' דברים שבועה קבלה אמונה. שבועה דכתיב והשביע הכהן את האשה וכו' וכתיב ואמרה האשה אמן אמן. קבלה מנין דכתיב ואמר כל העם אמן. אמונה מנין דכתיב ויען בניהו את המלך ויאמר אמן כן יעשה ה' עכ"ל והביאו הפרישה בא"ח סי' קכ"ד וכתב כיון שבאמן נכלל כל הדברים הללו א"כ בעניתו אמן מקבל הברכה עליו באמונה ובשבועה משא"כ במברך עכ"ל. ובזוהר ר"פ עקב איתא כל ברכה