חיים עד העולם לו

שבא גברא

ומ"ש רבא במעשה הראשון אינתתא שריא משום שברח ולא נחבא. י"ל ע"פ מ"ש רז"ל סי' לעבירה הדרוקן וגם ע"פ מ"ש רז"ל ע"פ מי האיש הירא ורך הלבב זה הירא מעבירות שבידו, נמצא שכל מי שיש עבירה בידו נופלת עליו הפחד והיראה וצריך להתחבא שלא תראה חרפתו לעיני כל וא"כ זה שלא נחבא וברח בפומבי לעיני כל ולא נתירא מוכרח מזה דלא עבד איסורא ומה שברח הוא מפחד הבעל שלא יתקוטט עמו לאמר למה נסתר עם אשתו. וא"ת למה לא נחבא כדי שלא יתקוטט עמו הבעל. י"ל משום דהחבייא היה צער גדול ומי יודע כמה זמן צריך להתחבאות ואם היה עושה מעשה היה סובל זה היסורין מפני הפחד והיראה אבל כיון שלא עשה מעשה ולבו חזק אינו יכול לסבול זה ולכן ברח

ומ"ש רבא במעשה השני דאם איתא דעבד איסורא ניחא ליה דליכול בעל ולימות אע"ג דהטעם משום כדי שתהיה מצויה לו ואף דלא עבד איסורא נמי ניחא ליה דלימות בעל כדי שתהיה מצויה לו ויעשה אח"כ איסורא. י"ל דדוקא אם כבר עבד איסורא דנתרצית לו ונתרצה לה ודש בה אז אמרינן ניחא ליה דלימות כדי שתהיה מצויה לו אבל כל זמן דלא דש בה יש כמה ספיקות שמא לא תתרצה בו או הוא לא יתרצה בה מאיזה ענינים וע"כ לא ניחא ליה דלימות בעל מספק

ומה שקראה אותו הגמ' נואף אע"ג דאין דרך לגנות. י"ל משום דק"ל דאין אוסרין על היחוד כמ"ש במס' כתובות (י"ג ע"א) וא"כ למה רבא ממציא טעם להיתר הא בלא"ה שריא ולכן קראו נואף לומר משום דנואף שאני וכמ"ש התו' שם (בכתובות) דחוששין ליחוד שלו ולכן הוצרך רבא למצוא טעם להיתר. ועוד עיין תו' כתובות ס"ג ע"ב ד"ה אבל ותו' יבמות ל"ד ע"ב ד"ה אמר שכתבו שם עוד תירוצים אחרים יעו"ש

והא שסיים מסכתא זו באלו המעשים. י"ל ע"פ מ"ש לעיל (דף ע"ז ע"ב) כל הנודר אעפ"י שהוא מקיימו נקרא חוטא ואמר רב זביד מאי קרא וכי תחדל לנדור לא יהא בך חטא הא לא חדלת איכא חטא ע"כ. נמצא דהנודר נקרא חוטא ואמרו ז"ל עבירה גוררת עבירה וע"כ סיים מסכתא זו באלו המעשים לרמוז כי מי שהוא פרוץ בנדרים סופו לבא ג"כ לידי דברים מכוערים. וסיים מסכתא זו באות נו"ן לרמוז אבל מי שהוא נזהר בנדרים נקרא איש נאמן. וגם יהיה בעל סו"ד וזהו שהתחיל מסכתא זו באות כ"ף וסיים באות נו"ן שהם בגי' סו"ד ועליו נאמר סוד ה' ליראיו

הדרן עלך ואלו נדרים וסליקא לה מסכת נדרים. נראה לפרש ע"פ מ"ש רז"ל במס' תענית (דף ה' ע"א) ע"פ בקרבך קדוש ולא אבא בעיר, משום דבקרבך קדוש לא אבא בעיר א"ר יוחנן אמר הקב"ה לא אבא בירושלים של מעלה עד שאבא לירושלים של מטה. ומי איכא ירושלים למעלה אין דכתיב ירושלים הבנויה כעיר שחוברה לה יחדיו ע"כ. וז"ש הדרך עלך ואלו נדרים ר"ל החזרינו אליך ע"י ביאת הגואל ויתקיימו אלו הנדרים שתבוא בירושלים של מעלה ובירושלים של מטה ואז וסליקא לה מסכת נדרים ר"ל ואז יהיה עילוי ג"כ באלו הנדרים שהם ירושלים של מעלה וירושלים של מטה כמ"ש (ישעיה נ"ד) הנה אנכי מרביץ בפוך אבניך ויסדתיך בספירים. ושמתי כדכד שמשתיך ושעריך לאבני אקדח וכל גבולך לאבני חפץ: