חיים עד העולם לה

דכתיב כי נאפו ודם בידיהן. פשיטא מהו דתימא איסורא עבד והאי דאמר ליה דניחא ליה דלא לימות בעל דתהוי אינתתיה עלויה מים גנובים ימתקו ולחם סתרים ינעם. קא משמע לן ע"כ

והנה תחלה י"ל הדקדוקים שיש במעשים הנ"ז דלמה במעשה הראשון כתחלה קראו גברא ולבסוף קראו נואף ובמעשה השני בתחלה ובסוף קראו נואף ועוד למה במעשה הראשון אמר על אתא מריה דביתא ובמעשה השני בתחלה אחר אתא גברא שקראו גברא ואח"כ אמר בעא מריה דביתא שקראו מריה דביתא ועוד למה במעשה הראשון אמר על אתא מריה דביתא ולא אמר אתא מריה דביתא בלא תיבת על

ועוד י"ל במ"ש רבא במעשה הראשון איתתא שריא משום שלא נחבא דמה הפרש יש אם ברח ואם נחבא. ועוד במעשה השני שאמר דאם איתא דעבד איסורא ניחא ליה דליכול בעל ולימות דמה הפרש יש בזה אם עשה איסורא אם לא כיון דהטעם משום כדי שתהא מצויה לו כמ"ש המפ' ז"ל וא"כ גם אם לא עשה איסורא ניחא ליה דלימות בעל כדי שתהא מצויה לו. ועוד למה קראו נואף שהרי אין דרך לגנות שהרי עיקם הפסוק שמונה אותיות כדי שלא להוציא דבר מגונה מפיו.

והנה לקושיא ראשונה י"ל דהא שקראו בתחלה גברא ואח"כ קראו נואף לפי שבתחלה כשנכנס לבית לא נכנס בתורת נואף אלא בתורת עסקא שהיה רגיל ליכנס לבית אצל בעלה מחמת איזה עסקים וגם באותו יום נכנס לבית לאיזה עסק אלא שלא מצא לבעה"ב שם ונשתדל עם האשה להחטיאה ולזה קראו בתחלה גברא ולסוף נואף לרמוז דבתחלה נכנס בתורת גברא עבור עסקא ולבסוף נעשה נואף. וגם לרמוז שלא ירגיל האדם להכניס אנשים שאינם בדוקים אצלו לתוך ביתו וע"ד מיש בס' בן סירא (יבמות ס"ג ע"ב) מנע רבים מתוך ביתך ולא הכל תביא ביתך ע"כ. אבל במעשה השני שקראו נואף בתחלה ובסוף לפי שמתחלה נכנס בשביל עבירה. וז"ש ההוא נואף דעל לגבי דההיא אינתתא לרמוז דבתחלת כניסתו היתה בשביל אינתתא לעשות עבירה. ולא כן במעשה הראשון שלא אמר דעל לגבי אינתתא לרמוז דתחלת כניסתו לא היתה בשביל אינתתא עד לאח"כ כנז'

ומ"ש על אתא מריה דביתא. ולא אמר אתא מריה דביתא בלא תיבת על, לרמוז שלא נכנס מריה דביתא פתאום לבית דא"כ היה רואה מעשיו ולא היה ספק בדבר וגם לא היה יכול לפרוץ הגדר ולברוח שהיה תופס אותו מריה דביתא. ולזה אמר על אתא מריה דביתא לרמוז שהיה איזה שהייה ואח"כ אתא ובזה השהייה פרץ הגדר וברח קודם שנכנס בעה"ב

ומ"ש במעשה שנייה תחלה אתא גברא ואח"כ אמר אתא מריה דביתא. י"ל דבתחלה אתא גברא היינו איניש דעלמא מקרובי האשה או מקרובי הבעל וזה נתפחד ונחבא ואח"כ תיכף בא הבעל. ולזה אמר נואף לבעל לא תטעמינון דטעמינון חויא דכיון שהוא מתחבא ממנו כיצד ידבר עמו. אבל ע"פ האמור ניחא דבתחלה כשהיה הוא לבדו עם האשה ובא גברא נחבא, אבל אח"כ כשבא הבעל שהיה עוד גברא עמו שנכנס קודם לבעל לא נתפחד הנואף מלדבר עם הבעל שסבר כיון שיש גברא עמו קודם שנכנס הבעל אינו יודע שהוא נתיחד עמה קודם