חיים עד העולם לא

סיום למסכת גיטין

כי שנא שלח, ר' יהודה אומר אם שנאתה שלח, ר' יוחנן אומר שנאוי המשלח ולא פליגי הא בזוג ראשון הא בזוג שני. דא"ר אלעזר כל המגרש אשתו ראשונה אפי' מזבח מוריד עליו דמעות, שנאמר וזאת שנית תעשו כסות דמעה את מזבח ה' בכי ואנקה מאין עוד פנות אל המנחה ולקחת רצון מידכם ואמרתם על מה על כי ה' העיד בינך ובין אשת נעוריך אשר אתה בגדתה בה והיא חברתך ואשת בריתך ע"כ

וי"ל דממה שאמר הש"ס דלא פליגי משמע דשניהם מודים דאם שנאתה שלח בזווג שני ושנאוי המשלח בזווג ראשון ושניהם מקרא אחד דרשו וא"כ איך יפרשו המקרא לשני צדדין לשנאתה ושנאוי ועוד מה הפרש יש בין זווג ראשון לשני, דבזווג ראשון נקרא שנאוי ומזבח מוריד עליו דמעות ולא כן בזווג שני. ועוד דאם אדם מגרש את אשתו מזבח מה אכפת ליה להוריד עליו דמעות, ועוד דמהיכן יש לו דמעות למזבח כדי להוריד, ועוד מהו תיבת אפי' דקאמר אפי' מזבח וכו' וכן מ"ש ר' אלעזר כל המגרש אשתו וכו' מה בא לרבויי בתיבת כל והיה יכול לומר א"ר אלעזר המגרש אשתו וכו'

והנה לקושיא ראשונה י"ל דהכי מפרשי ליה לקרא כי שנא ר"ל אם שנאתה לאשתך שלח וזהו בזוג שני, ובזוג ראשון הכי מפרשי ליה לקרא כי שנא ר"ל אם תרצה להיות שנאוי לפני המקום שלח

ועוד י"ל דהא דקאמר ולא פליגי היינו לענין דינא אבל במשמעות דקרא פליגי דר' יהודה דריש כי שנא אם שנאתה ובזוג שני, ובזוג ראשון ס"ל כדדריש ר' אלעזר מקרא אחרינא, ור' יוחנן דריש כי שנא אם תרצה להיות שנאוי והיינו בזוג ראשון דאית ליה נמי דרשא דר' אלעזר אבל לזוג שני לא צריך קרא דממילא אתייא דכיון דקרא לא קפיד אלא אזוג ראשון משמע דבזוג שני שרי

וההפרש שיש בין זוג ראשון לזוג שני, נראה לפרש ע"פ מ"ש רז"ל בריש מס' סוטה וז"ל אין מזווגין לו לאדם אשה אלא לפי מעשיו שנאמר כי לא ינוח שבט הרשע על גורל הצדיקים, אמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן וקשין לזווגן כקריעת ים סוף שנאמר אלהים מושיב יחידים ביתה מוציא אסירים בכושרות איני, והא א"ר יהודה אמר רב ארבעים יום קודם יצירת הולד בת קול יוצאת ואומרת בת פלוני לפלוני, בית פלוני לפלוני, שדה פלוני לפלוני, לא קשיא. הא בזוג ראשון הא בזוג שני ע"כ. ופירש"י זוג ראשון לפי המזל. זוג שני לפי מעשיו וקשה לזווגן לפי שאינה בת זוגו עכ"ל. ולכן בזוג ראשון שהוא לפי המזל המגרש אותה הוא שנאוי לפני המקום ומזבח מוריד עליו דמעות לפי שמפריד בת מזלו שהוא חלק מנשמתו כידוע שהמזל הוא שורש מקום שנחצבה נשמתו, ולא כן בזוג שני שהוא לפי מעשיו גם אם יגרשה יקח אחרת לפי מעשיו ונמצא שלא הפסיד כלום וע"כ אינו שנאוי לפני המקום וגם המזבח אינו מוריד דמעות

אמנם בעיקר פי' זוג ראשון ושני כתב הרב ז"ל בש' הגלגולים הקדמה ך' וז"ל דע כי אין הבנת זוג ראשון ושני כפשטו כי כמה זווגין שניים הם טובים