חיים עד העולם כ

סיום למסכת מגילה

וידבר משה את מועדי ה' אל בני ישראל. מצותן שיהיו קורין אותן כל אחד ואחד בזמנו. י"ל דמניין הוציאו דרשא זו מזה הפסיק דמצותן שיהיו קורין וכו' דאימא מה שדיבר להם הוא על ענין מצות עשיית המועדים שיעשו כל אחד בזמנו יו"ט ומצות השייכא לאותו היו"ט כגון שופר בר"ה תענית ביוה"כ סוכה בחג וכו' אבל לא לעניין קריאת הפרשה שצריך לקרות הפ' השייכא לאותו יו"ט

ונלע"ד בס"ד ע"פ מ"ש רז"ל דכל אתין וגמין לרבויי הוא, וכאן היה לו לומר וידבר משה מועדי ה' וכו' ולמה ליה למימר תיבת את שהוא לרבויי אלא לומר שמלבד מה שקורין הפ' בכל שבוע ושבוע קורין פ' המועדות פעם אחרת כל אחד ואחד בזמנו

עוד י"ל מהו אומרו וידבר משה שהוא דיבור קשה כידוע ולא אמר ויאמר משה וי"ל ע"פ מ"ש המפרשים ז"ל ע"פ כי אקח מועד אני מישרים אשפוט. והוא מי שמאבד הזמן ואינו עוסק בתורה בשבתות וביו"ט ענוש יענש גם על ימי החול ואין לו מקום פטור לומר שהוא טרוד על המחיה ועל הכלכלה שהרי שבתות ויו"ט יוכיחו שאין בפיהו נכונה. א"כ אם אינו עוסק בתורה ביו"ט אין לו פתחון פה ומגלגלין עליו את הכל וענוש יענש גם על ימי החול. וז"ש וידבר משה שהוא דיבור קשה אצל מצות עשיית המועדות לומר אם לא יעסקו בהם בתורה הוא דבר קשה שמענישים אותם על הכל. וז"ש ג"כ מועדי ה' ולא אמר וידבר משה את המועדים אל בני ישראל לומר שיעשו את המועדים לה' והוא ע"י שיעסקו בהם בתורה. וז"ש ג"כ אל בני ישראל ולא אמר לישראל כי תיבת בני רומזות אל הלמוד כמש"ה וכל בניך למודי ה' וכו

ת"ר משה תיקן להם לישראל שיהיו שואלין ודורשין בענינו של יום הלכות פסח בפסח. הלכות עצרת בעצרת. הלכות חג בחג. הנה במה שיש להבין בזה דמניין הוציאו רז"ל דרשא זו דמשה תיקן להם לישראל שיהיו שואלין ודורשין וכו' כתב רש"י ז"ל דמיותורא דקרא הוא דלמה הוצרך לכתוב כאן וידבר משה וכי כל המצות כולן לא אמרן משה לישראל מהו וידבר משה את מועדי ה' אל בני ישראל מלמד שהיה מדבר עמהן הלכות כל מועד ומועד בזמנן וכו' עכ"ל. אמנם יש להבין כיון דדרשא זו היא מהאי קרא דפ' אמור דכתוב אחר פ' המועדות ושם כתוב פסח ועצרת ור"ה ויוה"כ וחג הסוכות. וא"כ למה רז"ל לא נקטו כ"א פסח ועצרת וחג ולא נקטו ג"כ ר"ה ויוה"כ. והנה מהרש"א ז"ל בח"א הרגיש בקושיא זו ותירץ וז"ל דלא תיקן משה בשאר מצות משום דלא אתיין מזמן לזמן. והכי נמי ר"ה ויוה"כ לא מיקרו מזמן לזמן דיש לאדם ליתן לבו בתשובה בכל השנה כמו בר"ה ויוה"כ משא"כ בשלוש רגלים דמצותן בזמנן בענינו של יום ומה"ט נמי מספקא לן בפרק בכל מערבין (דף מ' ע"ב) אם אומרים זמן בר"ה דלא מיקרי שפיר מזמן לזמן אלא שלש רגלים דכתיב בהו מצות ראיה ושמחת חגיגה. עכ"ל. אבל אין תירוצי עולה יפה דהא תינח דלא מיקרו שפיר מזמן לזמן אלא לגבי תשובה דשייכא בכל השנה אבל לגביה מצות הנוהגות בהן כגון שופר בר"ה ותענית ביוה"כ ומעשה הקרבנות שפיר