חיים עד העולם טז

ובדעתה שישמעו אליה איזה אנשים וימירו גם הם דתם ח"ו ואמרה ב"פ לוקוס לוקוס לומר שלא מועיל ח"ו לא תמיד של שחר ולא תמיד של בין הערבים. וקראה אותו לוקוס שהוא זאב בלשון יון על שם בנימין שהיה המזבח בנוי בחלקו שנאמר בו בנימין זאב יטרף בבקר יאכל עד וכו' ולזה קנסו ג"כ את משמרתה בשני דברים של מעשה הקרבנות טבעת וחלון שגוגזין בו הסכין כמ"ש רש"י זל בפי' המשנה כנגד ב"פ שאמרה לוקוס לוקוס וגם לרמוז שדבריה הם שקר שאמרה ואי אתה עומד עליהם וכו' שהרי עמד לנו ונצחנו את היוונים. וגם טבעת וחלון ר"ת ח"ט לרמוז כי על ח"ט בא להם הדבר הזה של קנס או למ"ד משום שהיתה שוהה לבא או למ"ד משום שותא דינוקא וכו'

שם אעפ"י ששכיני הרשעים לא נשתכרו שכיני בילגה נשתכרו. והטעם נ"ל בס"ד דהא דשכיני הרשעים אין משתכרים ואוי לרשע אוי לשכנו הוא מפני שמא ילמוד ממעשיו וכאן בשכיני בילגה אעפ"י שנעשו להם שכנים כמה ימים ושנים לא נמצא בהם שום דופי. ולמ"ד מפני שהיתה שוהה אדרבא לא די שלא למדו מהם לשהות. אלא שהיו מתאחרים לעבוד במקומם ולפיכך נשתכרו

שם שבילגה לעולם חולקת בדרום וישבב אחיו בצפון, ונלע"ד בס"ד הטעם שקנסו אותה בזה שלעולם חולקת בדרום וישבב בצפון ע"פ מ"ש הרב ז"ל בשער הכוו' בדרושי הלולב כי הדרום רומז אל החסד והצפון אל הגבורה. ולכך קנסו אותה שלעולם חולקת בדרום לרמוז כי זה שלא סילקו אותה לגמרי והניחו אותה, לחלוק בקדשים הוא ממדת החסד, אבל ישבב בצפון שהוא גבורה דין לרמוז שהוא בדין צריך לעבוד ולחלוק בקדשים כי לא נמצא בו מאומה אעפ"י שהוא שכן לבילגה

שם שותא דינוקא בשוקא או דאבוה או דאימיה וא"ת כי שמא מאימא שמעה וא"כ למה קנסינן לאבוה ולכולה משמרה כי אבוה מה עבד כדי לקנוס אותו ולכולי משמרה והיאך קנסינן מספק וי"ל ע"פ מ"ש רז"ל במסכת שבת דף נ"ד ע"ב כל מי שאפשר למחות לאנשי ביתו ולא מיחה נתפס על אנשי ביתו, וא"כ אפי אם תאמר דשמעה מאמא זהו בא מפני שלא מיחה אביה והוא נתפס מפני שהיה יכול למחות ומפני כך קנסו אותו ואת משמרתי

שם אוי לרשע אוי לשכנו, טוב לצדיק טוב לשכנו. וי"ל דבשלמא טוב לצדיק הוא מפני מעשיו וזכיותיו הטובים אבל שכינו מאין יבא לו הטוב ובפרט אם היה רשע שכן לצדיק כיצד יהיה לו טוב. אבל הנראה לפרש ע"פ מש"ל כי זה אוי לרשע אוי לשכנו הוא מפני שאפשר שילמוד מהרשע ממעשיו הרעים מפני שהוא שכינו ורואה אותו בכל עת. ובכן אם הוא שכן אצל צדיק כיון שרואה אותו בכל עת ורואה מעשיו יתלמד ממנו ועי"ז יהיה טוב לו ובפרט כי טבע הצדיק רוצה להצדיק את את הרבים ולזכותם וטוב שכן קרוב וכו' ללמדו עבודת ה' ובזה יבא לו הטוב. ובזה יובן מה שאמרו ז"ל אוי לרשע אוי לשכינו וכו' דלמה חלק אותם לב' חלוקות ולא אמר אוי לרשע ולשכינו וכו' אבל ע"פ האמור ניחה דהאוי והטוב לשכן מפני שילמוד ממעשיו ואם היה מערב אותם ביחד הייתי שומע שהם שוים רשע ושכינו צדיק שכינו אבל עכשיו שחילק אותם לב' שנתן אוי לזה ואוי לזה טוב לזה וטוב לזה לרמוז כי לרשע אוי ודאי ולצדיק טוב ודאי אבל לשכנים האוי והטוב שלהם אינו כמותם אלא כפי מה שילמדו מהם אם מעט ואם הרבה: