חיים עד העולם טו

שהפיש ברחמי ע"י התשו' מפיש חיי. וכנגד מה שתיקן עון שז"ל סגי ומסגי וזהו שנרמז בפסוק יראה זרע יאריך ימים

ומה שהתחיל מסכתא זו באות ש' וסיים באות יו"ד שהם אותיות ש"י לרמוז אל מ"ש רז"ל בסוף מסכת עוקצין עתיד הקב"ה להנחיל לכל צדיק וצדיק ש"י עולמות שנאמר להנחיל אוהבי ים וכו' י"ש בגי' ש"י ולכן התחיל מסכתא זו באות ש' וסיים באות יו"ד לרמוז אם יתמיד אדם בתשו' שעשה ביוה"כ אז יקרא צדיק ויזכה לנחול ש"י עולמות וזהו ג"כ הטעם שנקראת מסכתא זו מסכת יומא ולא נקראת מסכת יוה"כ כמו מסכת ר"ה מסכת סוכה. לרמוז כי לא העיקר לשוב אדם בתשו' רק ביוה"כ ואח"כ חוזר לטבעו הראשון אלא צריך להתמיד בתשו' בכל יומא ויומא

וזהו ג"כ שסיים המסדר הדרן עלך יום הכפורים וסליקא לה מסכת יומא. ר"ל שאין אנחנו כמו אלו הפתיים שחוזרים בתשו' רק ביוה"כ ואח"כ חוזרים לטבעם אלא תמיד אנחנו מחזרים עליך יום הכפורים ר"ל שרואים כל ימינו כאלו הם ימי כפורים וצריכין לחזור בהן בתשו' ועי"ז וסליקא לה מסכת יומא ר"ל יהיה עילוי לכל יומא ויומא שלנו שכולם הם בתשו' ואז נזכה למה שרמוז בראש וסוף המסכת שהם אותיות שי הרומזים לש"י עולמות שעתיד הקב"ה להנחיל לכל צדיק וצדיק כמ"ש להנחיל אוהבי יש ואוצרותיהם אמלא. סיום למסכת סוכה בס"ד

ת"ר מעשה במרים בת בלגה שהמירה דתה. והלכה ונשאת לסרדיוט אחד ממלכי יוונים, כשנכנסו יוונים להיכל היתה מבעטת בסנדלה על המזבח. ואמרה לוקוס לוקוס עד מתי אתה מכלה ממונם של ישראל ואי אתה עומד עליהם בשעת הדחק. וכששמעו חכמים בדבר קבעו את טבעתה וסתמו את חלונה. וי"א משמרתו שוהא לבא ונכנס ישבב אחיו ושימש תחתיו, אע"פי ששכיני הרשעים לא נשתכרו שכיני בילגה נשתכרו. שבילגה לעולם חילקת בדרום וישבב אחיו בצפון, בשלמא למ"ד משמרתו שוהה לבא היינו דקנסינן לכולא משמרא אלא למ"ד מרים בת בילגה שהמירה דתה משום ברתיה קנסינן ליה לדידיה. אמר אביי אין כדאמרי אינשי שותא דינוקא בשוקא או דאבוה או דאמיה. ומשום אבוה ואמיה קנסינן לכולה משמרה, אמר אביי אוי לרשע אוי לשכינו, טוב לצדיק טוב לשכינו [שנאמר אמרו צדיק כי טוב כי פרי מעלליהם יאכלו]

וי"ל דמה היה לה אצל המזבח שהיתה מבעטת בו בסנדלה ואומרת לוקוס לוקוס עד מתי אתה מכלה ממונם ש"י וכו' וכי היתה היא אוהבת את ישראל ומקנא להם והלא המירה דתה ועוד מהו כפל הדברים שאמרה לוקוס לוקוס

ונלע"ד בס"ד ע"פ מ"ש הרב ז"ל בע"ח בשער קלי' נוגה כ"ב ובשער הגלגולים הקדמה ט"ו כי כל תאות הס"א וחשקה להחטיא את בני האדם כדי להמשיך להם איזה ניצוצות קדושה כדי להחיות בה. יעו"ש והכא במרים בת בילגה כיון שהמירה דתה בחלק הס"א לא דיה שהמירה היא אלא שנתגברה עליה הס"א להחטיא גם את האחרים ולפיכך באה לבזות את המזבח בסנדלה ואומרת עד מתי אתה מכלה וכו' ואי' אתה עומד עליהם וכו' כדי להשמיע את העם לאמר שדתיהם אינו מועיל ח"ו והראיה שנכנסו יוונים להיכל ולא הועיל מעשה הקרבנות