חיים עד העולם יא

ישלח אחרים שמא יתעכבו מחמת שאינם יודעים במשא ומתן של החכמים ויתעכב ג"כ הפדיון עד למחר או למחרתו וחביבה מצוה בשעתה ולפיכך הלך הוא בעצמו כדי לידע מה להשיב אם יצטרך למשא ומתן ותיכף יצא הדין לאמתו ויחזור לעשות הפדיון

ובזה אתייא שפיר נמי דלמה הוצרך הש"ס לומר רבי שמלאי איקלע לפדיון הבן ולא אמר בקיצור בעו מיניה מרבי שמלאי וכו' והוא כדי להשמיענו דבשעת עשיית המצוה בעו מיניה ולפיכך הלך הוא בעצמו לשאול בבית המדרש כדי שלא תתעכב המצוה

שם. אמרו ליה אבי הבן מברך שתים. והלכתא אבי הבן מברך שתים. י"ל דלמה הוצרכו לומר אבי הבן מברך שתים ולא אמרו בקיצור אבי הבן מברך. ועוד כיון דאמרו ביה מדרשא אבי הבן מברך שתים למה חזר הש"ס לומר והילכתא אבי הבן מברך שתים דמאן פליג בזה ואתא לאפוקי מיניה

וי"ל ע"פ מ"ש לעיל דכל אחד יש לו איזו עדיפות אבי הבן דמברך על פדיון הבן והכהן דקמטי הנאה לידיה. ולזה אמר אבי הבן מברך שתים לרמוז דעיקר עדיפות של אב כדי לברך שתים דכך תקנת חכמים לסדר הברכות אהדדי כמו בכוס של קידוש והבדלה. וזהו ג"כ הטעם שחזר לומר הש"ס והילכתא אבי הבן מברך שתים מפני שלא תסבור לומר דמ"ש בבית מדרשא דאבי הבן מברך שתים פירושו דיכול לברך שתים אבל אין ה"נ דאי בעי כהן לברוכי מצי לברך. לזה אמר והילכתא אבי הבן מברך שתים ר"ל כך קם דינא דדוקא אבי הבן מברך שתים אבל כהן אינו יכול לברך אלא יוצא בשמיעה שמברך אבי הבן

ומה שהתחיל הש"ס בבדיקת חמץ וסיים בפדיון הבן נראה לרמוז ע"ד שכתבו המפ' ז"ל דהחמץ הוא רמז ליצה"ר ולכך צריך לבדוק בחורין ובסדקים ר"ל צריך האדם לפשפש בכל מעשיו אשר הוא עושה בבית ובחוץ בסתר ובגלוי ובפרט בעונות שדש האדם בעקביו שצריך לפשפש בהם יותר ויותר. והתורה הבטיחה את ישראל שבסוף הימים יעשו תשו' ועי"ז תהיה הגאולה כמ"ש ושבת עד ה' אלהיך וכו' ושב ה' אלהיך את שבותך וכו, וזהו שהתחיל הש"ס בבדיקת חמץ וסיים בדין פדיון הבן לרמוז כי עיקר התשו' אינו די במה שאומרים בפה חטאתי עויתי וכו' אלא צריך לחפש במעשיו כמו בדיקת חמץ שכמה נזהרין ממנו בני האדם ועי"ז יהיה פדיון הבן של ישראל שנקראו בן בכור שנאמר בני בכורי ישראל

וזהו ג"כ שהתחיל הש"ס בתיבת אור וסיים בתיבת שתים לרמוז אל מ"ש במד"ר (פ' בא פ' ח"י) כשם שעשה הקב"ה בעוה"ז ביד מיכאל וגבריאל כן לעת"ל יעשה על ידיהם שנאמר ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו זה מיכאל וגבריאל עכ"ל. וזהו שהתחיל בתיבת אור וסיים בדין פדיון הבן ובתיבת שתים, לרמוז כי אור אשר יהיה לעתיד לפדיון הבן שהם ישראל ע"י שתים שהם מיכאל וגבריאל. ונראה שמיכאל וגבריאל הם רמז לחסד וגבורה ור"ל שיהיה חסד לישראל וגבורה לאו"ה

ועוד י"ל כי תיבת שתים רומז אל שני משיחים משיח בן יוסף ומשיח בן דוד ור"ל כי אור אשר יהיה לעתיד לפדיון בן בכור שהם ישראל ע"י שתים שני משיחים

הדרן עלך ערבי פסחים, וסליקא לה מסכת פסחים נראה דיש רמז בזה אל מ"ש בזוה"ק (פ' בא דף מ' ע"ב) וז"ל פקודא בתר דא לספר בשבחא