חפץ חיים על ספרא, צו, פרשה ה ג

(ג) ישחטו. הוה מצי למכתב "ישחט":

ריבה כאן שוחטים הרבה. ואף דלעיל בפרשת ויקרא (פרשה ד') תניא מכלל שנאמר "ואתה ובניך וכו'" מקבלה ואילך מצות כהונה – סד"א כהונה לא בעינן אבל להכשיר בגרים בנשים ועבדים אין לנו. קמ"ל:

אלא משיכה. דבעינן הולכה והבאה שלא יתיז הראש בבת אחת:

שנאמר זהב שחוט. לשון משיכה, זהב רק שנמשך:

רא"א וכו'. היינו דלפיכך נאמר "ישחטו" לשון רבים להורות לעולת צבור שגם היא דוקא בצפון ולפי שבפרשת ויקרא מיירי רק בעולת יחיד הוצרך לרבות כאן:

קדש קדשים לרבות וכו'. הגר"א מחק עד תיבת "והקטיר", כי ברייתא זו ממש כולה הובא לעיל בפרשה ג' בהלכה ב' מן קודש קדשים היא הכתובה בפרשת חטאת. ואיזה מפרשים תירצו דשם למצווה וכאן לעיכובא – אישטמיט להו דבעניננו ליכא קרא כלל ד"קדש קדשים הוא" הכתוב בפסוק א' כבר נדרש כאן בהלכה ב' לענין אחר ו"קדש קדשים הוא" הנאמר בפסוק וי"ו הוא רק לענין אכילה ונדרש לענין זה לקמן בהלכה יו"ד ולא לענין צפון כלל: