חפץ חיים על ספרא, צו, פרשה ה ד

(ד) יכול אף על פי שלא שחטו בצפון. ר"ל דנימא דשחיטת צפון באשם הוא רק למצוה ונרבינן אותו מתיבת "אשם" כמו דרבינן לקמיה לענין סמיכה. תלמוד לומר הוא ותיבת "אשם" לרבות הוא רק לענין סמיכה אבל קשה דמדקאמר לקמן ר' אליעזר אומר משמע דרישא רבנן היא ולדידהו הלא ס"ל ד"אשם הוא" הנאמר אחר הקטרת אימורין לא נוכל לומר דהוא לעיכובא אחרי דהקטרת אימורין הוא רק למצוה בעלמא כדאיתא בזבחים (דף י.) וגם הלא צריכינן לתיבת "הוא" להוא קרב ואין תמורתו קריבה וכדלקמיה או כדמסיק במנחות דף ה' לכדרב הונא אמר רב. ואולי מפני זה לא גרסו הגר"א וגרס "אשה להשם ר' אליעזר אומר אשה לשם אישים וכו'". ומ"יכול" עד "ר"א אומר" שבהלכה ה' – טעות סופר: