חפץ חיים על ספרא, צו, פרשה יא ב

(ב) בני ישראל מניפין ואין בנות ישראל מניפות. ממלת "בני" דייק למעוטי בנות וממלת "ישראל" דייק למעוטי עכו"ם:

אם מצינו וכו'. כלומר אין אנו צריכין קרא למעט בנות ישראל מתנופה דכשם שמצינו בסמיכה דלא חלק הכתוב בין קרבנות עכו"ם לקרבנות נשים ומיעט שניהם ממנו:

לא נחלוק וכו'. כלומר כן לא נחלוק בין קרבנות עכו"ם לקרבנות נשים לתנופה אלא ששניהם אין טעונים תנופה דמה מצינו בסמיכה שכשם שמיעט את העכו"ם ממנו כך מיעט את הנשים תנופה גם כן כאשר נמצא שמיעט את העכו"ם נמעט את הנשים ולמה לי קרא ד"בני" למעט בנות?

מה לי כו'. חזר והשיב מה לי כלומר לא נלמוד מהסמיכה דמה לי בסמיכה שלא חלק והשוה אותם ששניהם אינם טעונים סמיכה יש טעם גדול לזה לפי שהסמיכה צריכה לבעלים שדינה בבעלים ונשים ועכו"ם כולם שוים שאינם יכולים לבוא לעזרת נשים לסמוך ולזה מיעט את שניהם ממנה:

לא נחלוק וכו' לתנופה. בתמיה כלומר ומזה האם נלמוד שלא נחלוק בתנופה שהיא בכהן ולא בבעלים ואחר שאחר מניף ולא המה למה לא נחלוק ונאמר דעל של עכו"ם לא יניף הכהן אבל על של נשים יניף הכהן ואם כן כפי זה אף שמיעטתים לנשים מסמיכה לא הייתי ממעט אותם מהתנופה. (וטעם להפרש זה בין קרבן עכו"ם לקרבן נשים כבר אסבר לנו הראב"ד מפני שנתרבו הנשים בענין תנופה במקום אחד במנחת סוטה והנזירה הלכך הייתי סבור שיש הפרש כאן בתנופת כהן בין קרבן עכו"ם לקרבן נשים). לפיכך תלמוד לומר "בני ישראל" בני ישראל מניפין ולא בנות ישראל לומר שקרבן עכו"ם ונשים שוים הם ואין בהם תנופה כלל. ולפי זה לא גרסינן "ומה תלמוד לומר" אלא "תלמוד לומר" (קרבן אהרן בביאורו הראשון כפי פשטות הברייתא. ואף שכתב אחר כך שלפי זה הוא נגד מסקנת המגרא וע"כ בחר לו דרך אחרת מכל מקום בחרתי יותר בביאור הזה שהוא כפשטות הברייתא ואף שהוא שלא כמסקנת הסוגיא דילן דלפי הנראה תרי תנאי הוא ואליבא דר' יוסי כמו שמסיק הראב"ד בביאורו, עי"ש):

אמר רבי צ"ל ר' יוסי , דכן הוא במנחות דף ס"א:

התנופה. צ"ל שהתנופה :