חפץ חיים על ספרא, צו, מכילתא דמילואים א לז

(לז) כאשר עשה ביום הזה צוה ה' לעשות לכפר עליכם גרסינן מכאן אמרו שבעת וכולי. וכונתו כמו שדרשו חז"ל (יומא ג, ב) "לכפר" אלו מעשה יום הכפורים. והכונה כמו במילואים היה אהרן בפתח אהל מועד שבעת ימים והיה מכין עצמו לעבודה וביום השמיני שירת אהרן בעצמו לפני ה' – כן קודם יום הכפורים היו מפרישין כהן גדול מביתו ללשכת פרהדרין להכין עצמו לעבודה ולחנכו בזה, וביום הכפורים ישרת לפני ה' בקדש הקדשים:

כך מפרישין כהן השורף את הפרה. שבעת ימים קודם שריפתה. ועיין ביומא (דף ב) וב(דף ג) הטעם לזה:

ולמד מפרישין שבעה. במסכת יומא פריך מה שאלתו למה מפרישין?! הרי אמר הטעם מן המקרא "כאשר עשה וגומר"! ומשני: מביתו למה פירש דהיינו מאשתו? ישמש מיטתו ויטבול סמוך לערב ויישן בלשכת פרהדרין ויקיים "ופתח אהל מועד תשבו יומם ולילה שבעת ימים":

שמא תמצא אשתו ספק נדה. היינו לאחר שיבוא עליה דהיינו שתמצא דם על הסדין שקנחה בו ואין ידוע אם בשעת ביאה היה דם זה או לאחר שבא עליה, ובועל נדה טמא שבעת ימים, ויהא אסור לבוא במקדש ביום הכפורים. וזה שאמר "וידחה כל שבעת הימים":

כפרה זו תכפר עליכם עד שיחיו המתים. דהאי "עליכם" יתירא הוא, ודרשו מזה דהכפרה זו (דהיינו משיחת השמן המשחה וקרבנות המילואים) יועיל עד שיחיו המתים. והכונה דלא נימא דמכיון שנתבטל המקדש ועבודתו איזה משך רב כגון בבנין הבית שלישי יצטרך כפרה אחרת משיחת השמן וקרבנות המילואים ז' ימים. קמ"ל קרא דהכפרה זו תועיל עד שיחיו המתים:

[וזה אין שייך למה דכתיב ביחזקאל (יחזקאל מג, יח) "אלה חוקת המזבח ביום העשותו ונתת אל הכהנים ואל הלוים פר בן בקר לחטאת וגומר", וכעין זה היה גם כן בימי עזרא. זהו רק כעין חנוכת המזבח]:

והנה לעיל (בפרק י"ח) על הפסוק "זאת משחת אהרן ומשחת בניו" ר' יהודה אומר יכול יהיו אהרן ובניו צריכין לשמן המשחה לעתיד לבא? תלמוד לומר "זאת משחת אהרן ומשחת בניו וכולי – ולא דמו לדרש זה שלמדנו כאן מ"לכפר עליכם". דמכאן לא היינו למדין רק לדורות הבאים מזרעו של אהרן עד שיחיו המתים אבל אחר התחיה – שכבר נעשים עפר והוא כעין בריאה חדשה – הוה אמינא דאז יוצרך שמן המשחה ומילואים כמקדם ובלא זה לא יהיה עליהם שום קדושת כהונה. קמ"ל קרא דאין צריכין קדושה אחרת: