חפץ חיים על ספרא, צו, מכילתא דמילואים א לו

(לו) באחד בניסן שלמו המילואים. והוא היה השמיני. והנה הא דקתני "מכאן אמרו" – אין לנו ראיה מכן שהשמיני היה באחד בניסן. אלא הראיה לכך מדכתיב בשעיר הנשרף (ויקרא י, יז) "ואותה נתן לכם לשאת את עון העדה", ושמענו מכאן שהוא היה שעיר של ראש חדש שהוא בא לכפרה כשאר שעירי הרגלים שכתוב בהן "לכפר עליכם" (אבל שעיר החטאת אשר לעם שקרב בשמיני ושעיר נחשון שהקריב לחנוכת המזבח לא מצינו בהם כפרת עון) – אלמא שמיני למילואים ראש חדש היה. ומדכתיב "ומפתח אהל מועד לא תצאו שבעת ימים" שמע מינה בכ"ג באדר התחילו המילואים ובאחד בניסן שהיה שמיני שלמו. ואדר חסר היה. ולקמן בפרשת שמיני מפיק להא מילתא מקרא אחרינא:

כי שבעת ימים וגו' כל שבעת ימי המילואים היה משה מעמיד. ענין זה אינו יוצא לנו מכאן אלא מכיון שראינו שכל המילואים התחילו בכ"ג באדר וכתיב "ביום החדש הראשון באחד לחדש תקים את משכן אהל מועד" – ואי אפשר להקריב שבעת ימי המילואים אלא אם כן הוקם המשכן – ומה תלמוד לומר "ביום החדש הראשון תקים את המשכן"? אלא שהקימו הקמה גמורה, שלא פרקו עד שעה שנסעו משם. מכלל דשבעת ימי המילואים הקמתו לא היתה הקמה גמורה; שהיה מעמידו בכל יום ומפרקו:

ר' יוסי ב"ר יהודה אומר אף בשמיני וכו'. אי אפשר לומר שר' יוסי סבר שלא נשאר המשכן בנוי ביום שמיני אחר דקרא אמר שבזה היום כלו הקמותיו וכנ"ל. אלא ר' יוסי סבר כר' חייא בר יוסף שאמר בנשא רבה פי"ב (במ"ר, יב) ששני פעמים בכל יום היה מעמידו ומפרקו - אחת לתמיד של שחר ואחת לתמיד של בין הערבים. דלדעת זה המילואים היה מקריבן בעת הקמתו לתמיד של שחר. ולזה אמר ר' יוסי ב"ר יהודה כאן שאף בשמיני העמידו ופרקו - היינו שבבקר העמידו לתמיד של שחר ומילואים - ופרקו. וכשהעמידו לתמיד של בין הערבים - אז הוקם ולא פרקו עוד. [וגם יוכל לסבור כדעת ר' חנינא הגדול שאמר שם ששלשה פעמים בכל יום היה מקימו; אחת לתמיד של שחר ואחת למילואים ואחת לתמיד של בין הערבים]. וזהו שכוון הגר"א ז"ל בהגהתו "אף בשמיני שחרית העמידו ופרקו ערבית העמידו ולא פרקו":