חפץ חיים על ספרא, צו, מכילתא דמילואים א לה

(לה) בשלו את הבשר פתח אהל מועד וגו' (ויקרא ח לא). גרסינן. דסיפא דקרא אתי לפרושי דכתיב "כאשר ציויתי לאמור אהרן ובניו יאכלוהו":

כמה שנאמר להלן. בפרשת תצוה "ואכל אהרן וגומר" והיינו שאינן כשאר שלמים שנאכלין לנשיהם ולעבדיהם:

שהמילואים מותרם לשריפה. ר"ל כמו שנאמר שם בפר' תצוה (שמות כט, לד) "ואם יותר עד הבקר ושרפת וגומר" ואינם כשאר שלמים שנאכלין לשני ימים ולילה אחד: