חפץ חיים על ספרא, צו, מכילתא דמילואים א יד

(יד) הוא היה שוחט. ולא חשיב קבלה, שבעת השחיטה היה מוכרח משה רבינו ע"ה לקבל גם כן תיכף שעדיין לא היו כהנים בעולם. מה שאין כן ביום השמיני חשיב קבלה:

הוא היה זורק. פירוש: זריקה מדם האילים שנאמר בהם זריקה:

הוא היה מזה. הזאה נאמר בשמן המשחה שנאמר "ויז ממנו על המזבח שבע פעמים"; אי נמי "ויקח משה משמן המשחה ומן הדם וגומר":

הוא היה מחטא. מדם הפר ליתן על קרנות המזבח סביב כמו שנאמר "ויחטא את המזבח":

יוצק. "ואת הדם יצק וגומר":

הוא היה מכפר. נ"ל כי מתנה יתירא היה נותן מן החטאת על המזבח לכפר כפרת המזבח עצמו שמא נעשה בו דבר שלא מדעת המתנדבים וכדלקמיה בברייתא [ראב"ד]:

לכך נאמר וישחט ויקח. כלומר, לכך סידר בפרשה זו בפרט בציווי ובעשייה לומר כי משה היה עושה הכל כדי ללמד את אהרן ובניו ומשלו משל לבת מלכים וכולי: