חפץ חיים על ספרא, צו, מכילתא דמילואים א טו

(טו) מנין אתה אומר שלא וכו'. הלשון דחוק מאד. והגר"א הגיה שצריך לומר "איני יודע מהו אלא שאמר משה וכולי", וכן איתא בפסיקתא זוטרתי:

שלא בטובתם. אלא מחמת הבושה שלא היו יכולים להשיב פני השואלים מהם ורחמנא אמר "מאת כל איש אשר ידבנו לבו":

תהא כפרה זו. דעת הראב"ד שמתנה יתירה ניתנה על המזבח בשביל זה לכפר עליו. ומרש"י בפרשה תצוה (פסוק לו) משמע דלא היתה מתנה יתירה בשביל זה רק על ידי פר החטאת גופא נתכפר זה

שלא יתנדב אדם. הלשון דחוק, דהכפרה הוא על העבר. והגר"א הגיה "שלא יהי גזל במקדש" והיינו מחמת שהביאו שלא ברצונם יש בזה חשש גזל: