חפץ חיים על ספרא, צו, מכילתא דמילואים א יג

(יג) ויסמוך וגו'. פירוש: וגם נלמוד זה מן הסמיכה שנאמר "ויסמכו אהרן ובניו וגומר" אלא מפני שהן קרבנותיהן סמכו עליו:

מקיש קרבנות צבור וכו'. הנה כל המפרשים נדחקו בפירוש הברייתא והגיהו בה כמה נוסחאות. ואחר כל הנוסחאות אין לה ביאור נכון. והגר"א ז"ל האיר עינינו בהגהותיו על ברייתא זו וזה לשונו: "מקיש קרבנות שותפין לקרבנותיהם. מה קרבנותיהם טעון סמיכה לכל אחד ואחד אף קרבנות שותפין כל אחד ואחד סומך". ואחרי זה צריך לומר "הלכה י"ד", עד כאן לשונו. וביאורו שידוע שפרשה זו של מילואים נלמדה לשעתה ונלמדה לדורות, והקרבן של אהרן ובניו היה כדלעיל, ולכך הוצרך אהרן וגם בניו לסמוך עליו. ומזה נלמוד לדורות בקרבן של שותפין שכל אחד ואחד צריך לסמוך עליו וכדאיתא בויקרא פרק יז: