חפץ חיים על ספרא, צו, פרק ז ז

(ז) בישל בו וכו'. כבר ביארתי מקצתו לעיל במשנה ה':

ואין טעונים מריקה ושטיפה. בגמרא (דף צז.) פריך מאי קאמר הרי יש בהן בנותן טעם ופשיטא דבעינן מריקה ושטיפה. ומתרצינן לה דהך סיפא אאין בהן בנותן טעם קאי והכי קאמר אם יש בהן בנותן טעם הרי הקלין נאכלין כחמורין וטעונין מריקה ושטיפה ופוסלין במגע אין בהן בנותן טעם אין הקלין נאכלין כחמורין ואין טעונין מריקה ושטיפה ואין פוסלין במגע, ור' שמעון היא דאמר קדשים קלים אין טעונין מריקה ושטיפה. ואיכא דמוקי לה התם כר' יהודה והא דקתני קדשי קדשים וקדשי קדשים אין טעונין מריקה ושטיפה כלומר אין טעונין מריקה ושטיפה בזמן אכילת קדשי קדשים אלא בזמן אכילת קדשים קלים:

הכי גרסינן ואין פוסלים במגע. [הגר"א] וכן הוא במשנה שם וקאי נמי אשאין בהן בנותן טעם שאם היה החמור שנתבשל עם הקל פסול הואיל ומיעוט הוא ואין בו כדי ליתן טעם בקלין לא נעשו הקלין כמוהו לפסול הבולע מהן שהרי אף הם לא נפסלו ואיידי דקתני רישא פוסלין נקט סיפא אין פוסלין [רש"י]: