חפץ חיים על ספרא, צו, פרק ז ו

(ו) כל. ריבויא הוא:

ופריך למה. לענין מאי אצטריך האי ריבויא:

אם לאכילה. שיהא בעל מום מותר לאכול בקדשים:

כבר אמור. "מן הקדשים יאכל" (ויקרא כא, כב):

אם למחלוקת. שיקבל חלק כאחד הכשרים:

כבר אמור. גבי מנחה "כל זכר" לרבות בעלי מומין למחלוקת כדלעיל פרק ג' הלכה ה':

אלא בעל מום עובר. שאף על פי שאינו ראוי לעבוד עכשיו יהיה ראוי לאחר זמן:

בעל מום קבוע. שלא יהיה ראוי לעבודה עולמית מנין שאף הוא חולק? תלמוד לומר וכו':

אותה פרט לתרומה. אבל קדשים קלים ס"ל דבעו מריקה ושטיפה וק"ק לאו דוקא דאי קדשים קדשים דוקא ל"ל דכתב רחמנא "אותה" למעוטי תרומה, השתא קדשים קלים לא בעו מריקה ושטיפה וכל שכן תרומה:

ואין קדשים קלים וכו'. ס"ל דקדשי קדשים דוקא והאי "אותה" מיבעי ליה למעוטי פסולה אפילו היכא דהיתה לו שעת הכושר ונפסלה דהכי סבירא ליה לר"ש לעיל במשנה ה' [גמרא]: