חפץ חיים על ספרא, צו, פרק ז ה

(ה) קדשים וחולין וקדשי קדשים וק"ק. "או..או" קאמר, או קדשים וחולין בכלי אחד או קדשי קדשים וקדשי קדשים. וכן הוא במשנה (דף צז.):

אם יש בהן. בקדשים כדי ליתן טעם בחולין א"נ בקדשי קדשים ליתן טעם בקדשים קלים:

הרי אלו הקלים נאכלים כחמורים. לפנים מן הקלעים ליום ולילה וכן חולין שקבלו טעם מן הקדשים נאכלין כקדשים במקום אכילתן ובזמן אכילתן:

וטעונים מריקה ושטיפה. משום הק"ק:

ופסולה במגע. היינו אם היו החמורים פסולין והקלין כשרים נעשו הקלין כחמורים ונפסלו כמוהם לפסול את הנוגעים בהם כמ"ש למעלה אם פסולה תפסל. הגר"א כתב דכולה הך משנה מיותר, דבאמת מקומה סוף פרקין דשם שייך המשך המשנה זו, עיי"ש: