חפץ חיים על ספרא, צו, פרק יח א

(א) אר"ש לכך נאמר משחת משחת שני פעמים. משום דאילו כתיב "משחת אהרן ובניו" הוה אמינא דלא זכו להמשח בשמן המשחה אלא אהרן בזכות בניו עמו ובניו בזכות אביהם עמם:

תלמוד לומר זאת משחת אהרן. לומר דכדאי אהרן בזכות עצמו לבד להמשח בשמן המשחה:

ומשחת בניו. שהבנים בעצמם כדאיי למשיחה:

לעתיד לבוא. בתחיית המתים:

תלמוד לומר זאת. מיעוטא הוא – זאת לאהרן ובניו ואין אחרת להם אלא עומדים בקדושתם ממשיחה הראשונה ואין צריך משיחה אחרת:

הא מה אני מקיים אלה שני בני היצהר. כלומר אם על אהרן ובניו נאמר שמשחתן קיימת הרי שלשה הם אלא זה אהרן ודוד שנמשחו ביצהר וקמ"ל שאף דוד אין צריך משיחה אחרת. יצהר זה השמן והראהו המלאך שתשוב העבודה על ידי זרעו של אהרן ותשוב המלוכה לזרעו של דוד:

מאשי ה' מלמד שאף האישים סייעו. קדושת האש שהיתה עתידה לירד מן השמים על המזבח סייעו לאהרן להיות זוכה להמשח בשמן המשחה וכן לבניו:

ביום הקריב וגו'. יתירא הוא:

מלמד שאף היום סייעו. כי קדוש היום כדאמרינן לקמן בפרשה שמיני אותו היום נטל עשר עטרות: