חפץ חיים על ספרא, צו, פרק יז ו

(ו) יכול וכו' במתנות. זרוע ולחיים וקיבה:

ודין הוא. אף על גב דכי כתיב "ונתן לכהן הזרוע וגומר" - בענינא דחולין הוא דכתיב, דלעיל מיניה כתיב "דגנך...גז צאנך", וראשית הגז אינו נוהג אלא בחולין כדאיתא בפרק ראשית הגז – אפילו הכי הוה אמינא נילף קדשים מחולין בקל וחומר:

חולין שאין חייבין בחזה ושוק. דכתיב "וזה יהיה משפט הכהנים" (דברים יח, ג) – זה אין, מידי אחרינא לא:

ת"ל ואתן אותם לאהרן וגו'. "אותם" מיעוטא הוא, לומר אין לך אלא מה שאמור בענין. חזה ושוק - אין, זרוע ולחיים וקיבה - לא:

מאת בני ישראל מרצון ישראל. דהאי "מאת וגומר" יתירא הוא, דהא כתיב במקרא הקודם. אלא לדרוש שאין הכהנים רשאין ליטול מהן בזרוע אלא כמו מתנה הם משלמים של בני ישראל שהם נותנים אותם לכהן: