חפץ חיים על ספרא, שמיני, פרשה ט ב

(ב) מנין אם טמא יטהרנו. פירוש, אי לית ליה ארבעים סאה (שהוא טמא דלא מטהר) – ימשיך בו מן המעין עד שיתחברו יחד ויהיה טהור:

הכי גרסינן מעין ומקוה יהיה טהור. דהיה לו לומר "ומקוה מים טהור" אלא הכונה לומר דמקוה מים יהיה טהור אחר שלא היה טהור מתחלה שלא היה בו כשיעור ארבעים סאה, שעל ידי המשכת המים מן המעין יטהר:

אין לי אלא מעין. שהוא מטהר את המקוה, מנין שהמקוה יטהר את המקוה דהיינו שימשיך מן המקוה השלמה לתוך החסרה עד שיתחברו יחד ויטהר:

תלמוד לומר מעין יהיה טהור ובור יהיה טהור וכולי. פירוש שכולם יהיו טהורים זה מזה אחר שלא היו טהורים מתחלה, ד"יהיה טהור" חוזר לכל אחד ואחד מהם: