חפץ חיים על ספרא, שמיני, פרשה ט א

(א) יצא המניח קנקנים בראש הגג וכולי. שהתחלת הפעולה היה על ידי אדם והוה אמינא שאף אם נשברו הקנקנים ונתמלאו בבור יתחשבו המים כשאובים ויפסלו:

ת"ל בור. ויש בו תפיסת ידי אדם מתחלה שהרי חפר את הבור:

בור שבספינה. בספינה עושים בתוכה בור וממלאין אותה מים מתוקין לשתיה שמי הים מלוחין. יכול אם נתמלאו מים שם מאליהן יקרא עליה שם "מקוה מים" ויהיה טהור מלקבל טומאה:

ת"ל אך מעין. ייחד המעין והבדילו מן בור מקוה מים לומר שדינו משונה ממנו וזה במה שהוא מטהר בכל שהוא דהיינו שאין צריך שיעור. ומכל מקום בעינן שדבר הנטבל בו יהא יכול לעלות בו בבת אחת ולא לחצאין: