חפץ חיים על ספרא, שמיני, פרשה ב י

(י) בין אברים לאברים. בין הוציא ראשו להוציא ידו:

אלא בין עוברים לעוברים. היינו אף על פי שלא הוציא לא יד ולא ראש, שיש שליל שאינו ניתר בשחיטת אמו כגון בן תשעה מת או בן שמנה חי או מת, שהרי אם נולד אסור הוא משום נבילה. ומה שנקט בחולין משום דבקדשים לפעמים אפילו בן ט' חי נמי יהא אסור כגון ולד חטאת דבזה אפילו אם היה נולד גם כן אסור כידוע דולד חטאת למיתה אזיל, אכן בשאר קדשים כגון שלמים אם ימצא בן ט' חי בודאי יהיה מותר דהא אם היה נולד היה גם כן נקרב בקודש כמוהו. אכן בן ט' מת או בן שמנה חי או מת דאפילו אם נולד היה אסור משום נבילה – אפשר דאפילו אם ימצא בתוכו גם כן אסור:

ולד מעושרת. היינו אם יצאת בעשירי מעוברת דהעובר קדוש עם אמו ומצאו בה כששחטוה בן ט' חי או בן שמנה חי או מת:

ת"ל כל מפרסת פרסה ושוסעת שסע וכו' בבהמה אותה תאכלו. וזה גם כן בא לרבות שליל היינו אפילו אותן שאם נולד היה אסור גם כן מותר כשנמצא בתוכו. ומהגהות הגר"א משמע דהכל מקרא דפרשה ראה דהתם כתיב "בהמה בבהמה" דהוא מרמז על שליל ודרשא דהכא מתיבת "כל":