חפץ חיים על ספרא, שמיני, פרשה ב ט

(ט) וכל בהמה מפרסת וכו'. האי קרא בפרשת ראה אנכי ומלת "בבהמה" יתר הוא שם, דהא אמר "כל בהמה מפרסת פרסה". ולזה דרשו דכוונת הכתוב לומר כל בהמה בבהמה, דשדי 'בהמה' דרישא דקרא א"בבהמה" דסיפא דקרא ודרוש הכי – בהמה הנמצאת בבהמה אותה תאכלו. וזהו שאמרו לרבות את השליל - אף על פי שהוא כעין נבילה. אי נמי לענין להתירו בשחיטת אמו ואף על פי שהוא חי דהאי "בבהמה" הכי משמע במעי בהמה:

מותר באכילה. פירוש מותר בשחיטת אמו (והיינו רק הולד אבל ידו אסור משום בשר שיצא חוץ למחיצה). אבל אם הוציא ראשו והחזירו – אינו מותר עוד בשחיטת אמו מפני שהוא כילוד:

ת"ל אך את זה לא תאכלו, ומקרא נדרש לפניו דכתיב לעיל מיניה "מעלה גרה בבהמה אותה תאכלו אך את זה וגומר":