חפץ חיים על ספרא, שמיני, פרק ג א

(א) הכי גרסינן כל בבהמה תאכלו (הגר"א והכי איתא בחולין דף עז):

לרבות את השליא. הנמצאת בבהמה דאין בה משום אבר מן החי וניתרת בשחיטת האם:

יכול אפילו יצאת מקצתה ת"ל אך [הגר"א]. ר"ל מהא דכתיב בתריה "אך את זה לא תאכלו" ומקרא נדרש אלפניו וכנ"ל בהלכה ט' לענין אם יצא ראשו והוא הדין הכא לענין שליא דאין שליא בלא ולד וחיישינן שמא באותה מקצת יצא ראשו. ושם בהלה ט' נלמד מן "אך" דכתיב בפרשת ראה והכא מן "אך" דכתיב בההוא פרשה:

אותה באכילה. פירוש אותה שיש לה סימני טהרה: