חפץ חיים על ספרא, מצורע, פרשה ז ז

(ז) תלמוד לומר ובא הכהן וראה והנה פשה. היינו מה דאמרינן לעיל בהלכה ו' הנח לו:

הן אם היקל בפושה בראשון. פי' ודי לו בחליצה וקצוע, שהרי היקל בעומד בו ודיי לו בהסגר, נקל בפושה בשני שיהיה דיי לו גם כן בחולץ וקוצה וטח שהרי החמיר בעומד בו שאפילו עומד צריך חליצה וקיצוע:

ויהיה הפושה כעומד. בתמיה:

תלמוד לומר ושב הכהן ובא הכהן. היינו בסוף שבוע ראשון כתיב ושב הכהן וכאן הוא אומר ובא הכהן:

זו היא שיבה זו היא ביאה. ר"ל אף דהוא תיבה אחרת מכל מקום ילפינן גזירה שוה דחד כונה היא:

ונותן לו שבוע. היינו לראות בסוף שבוע אם חזר הנגע ונתץ את הבית ואם לא יחזור מטהרו בצפרים:

אף ביאה זו וכו' ונותן לו שבוע. היינו גם כן דינו כמו בסוף שבוע ראשון בפשה וכנ"ל: