חפץ חיים על ספרא, מצורע, פרק א ה

(ה) ושני תולעת. לשון של צמר צבוע שני:

וכורכן בשירי לשון. בזנב הלשון דבעינן שיהו באגודה כדכתיב "את הצפור החיה יקח אותה ואת עץ הארז ואת שני התולעת ואת האזוב וטבל אותם ואת הצפור החיה בדם הצפור וגו'", הרי לקיחה לצפור בפני עצמה ולקיחה לעץ ארז ואזוב ושני תולעת לעצמה, "וטבל אותם ואת הצפור וגו'" – טבילה אחת לכולן, אלמא שלשתן היו באגודה וצפור לבדה:

ומקיף להם. סומך אותה להן [כדאמרינן מצוה לתרום מן המוקף]:

ראשי כנפים וראש הזנב משל שניה. של צפור החיה:

וטובל ומזה. אבל לא היתה באגודה עמהן:

בדם יכול בדם ודאי. היינו שהטבילה יהיה בדם גרידא מבלי מים כלל:

אי מים. כלומר ומקרא דאמר על המים שומע אני דיהיה כולו מים שיהיה הרבה מים שיהיה הדם בלוע בו ובלתי ניכר בו כלל:

תלמוד לומר בדם. דמשמע שהטבילה יהיה בדם:

שיערו חכמים רביעית. מים ניכר בהם דם הצפור ואף דמראית דם ניכר אפילו ביותר מרביעית כדמוכח לקמן בפ"ז ניכר דקאמרינן הכא אינו מראה לחוד אלא ממשות הדם כדמשמע פשטיה דקרא "וטבל אותם בדם" (קרבן אהרן ובשם התוספות):