חפץ חיים על ספרא, קדושים, פרק י ח

(ח) להוציא את הקטן. כל זמן שלא הגיע לכלל מצות אבל אשה מתה על ידו משהגיע לט' שנים ויום אחד שאז ביאתו ביאה:

אשת קטן. דקטן שלא הגיע לכלל מצות אין קידושיו קידושין:

את אשת אחרים. עכו"ם. ומכל מקום איסור נכרית גדול מאוד, ואפילו היא פנויה, ועונשו מפורש בדברי קבלה שהוא בכרת שנאמר "כי חילל יהודה קדש ה' אשר אהב ובעל בת אל נכר יכרת ה' לאיש אשר יעשנה ולא יהיה לו ער ועונה":

אלא להקל עליה. וחנק היא הקלה מכל הארבע מיתות:

לא מפני שהיא קלה. דס"ל כר"ש דאמר חנק חמור מהרג:

רבי אומר נאמרה מיתה בידי שמים וכו'. רבי לפרושי דברי ר' יונתן אתי ולזה אמר דהטעם במיתה בידי שמים שהוא חנק משום דנאמר מיתה בידי שמים דכתיב "וימת":

אין בם רושם. אין בה זכירה וסימן אלא דהנפש יוצאה והגוף קיים:

היו משקעין אותו בזבל וכו'. מפני ריח רע של זבל שכשיפתח את פיו ימות במהרה מפני הריח רע (ראב"ד):

הכי גרסינן עונש שמענו אזהרה מנין תלמוד לומר לא תנאף וכו'. [הגר"א וכן איתא בילקוט]:

אחד האיש ואחד האשה. דתרווייהו בכלל לא תנאף: