חפץ חיים על ספרא, קדושים, פרק י ט

(ט) משמע היא אשת אביו שהיא אמו אשת אביו שאינו אמו. פי' דכתיב סתם אשת אביו וכולל בכל גווני:

אמו שאינה אשת אביו. כגון דאנס אביו אשה והוליד ממנה בן, מנין דחייב עליה משום אמו ואעונש קבעי דאילו אזהרה הרי כתציב "ערות אמך לא תגלה":

תלמוד לומר ערות אביו גילה מופנה וכו'. פי' דפשיטא דהוא ערות אביו אלא דהוא מופנה להקיש ולדון גזירה שוה לרבות אמו שאינה אשת אביו כדמסיים בסוף ברייתא אלא דבראשונה מפרש קרא עד דאתי לפרש הגזירה שוה:

הכי גרסינן תלמוד לומר ערות אמך לא תגלה. [הגר"א וכן איתא בגמרא]:

נאמר כאן ערות אביו. בפרשה קדושים:

ונאמר להלן ערות אביו. אצל האזהרות בפרשת אחרי:

אף כאן עשה אמו כו'. וזו היא הגזירה שוה האמור למעלה:

אמך היא משום אמו וכו'. פי' אפילו אם היא אשת אב אינו חייב אלא חטאת אחת משום אמו בלבד דסבירא ליה דארישא דקרא קאי דכתיב ערות אביך דמיירי באשת אביך וכלול בזה בין אשת אביו שהיא אמו ובין שאינה אמו וכנ"ל ועל זה מסיים הקרא דאפילו אם היא אשת אביו שהיא אמו אינו חייב אלא משום אם בלבד:

וזו היא דעת ר' יהודה במשנה פרק ארבע מיתות אבל רבנן פליגי עליה שם וסברי דהבא על האם שהיא אשת אב חייב משום אם ומשום אשת אב וטעמם עיי"ש בגמרא: