חפץ חיים על ספרא, אמור, פרשה ז ט

(ט) תמים יהיה לרצון מצוה עשה. היינו שישאר כן בלא מום ופירושו דאם עבר ועשה בו מום הרי זה עובר בעשה זו מלבד הלא תעשה דלקמיה:

ת"ל כל מום לא יהיה בו. שהוא יתר, דיש כמה לאוין על ההקדש בע"מ ועל שחיטתו ועל זריקתו וכנ"ל, אלא דבא להורות שלא יעשה בו מום ודרשו "לא יהיה" כמו לא יהיה בו מום:

ונשתבר. היינו שנעשה בו מום:

יכול יהיה עובר עליו. דהוה ליה לאסוקי אדעתיה ולשמרו שלא יפול מן הגג:

ת"ל כל מום לא יהיה בו. ולא כתיב "לא יפול בו מום", אכן אם הניחו שם כדי שיפול בו מום זהו נמי לא יהיה כיון שמתחלה כונתו לכך: